March 2025

22 Mar 2025 רוח נשברה: דבר העזתי
Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אני לא מבין ממה הופתעתם, בניגוד אליכם לא הסתרנו דבר, זה קרוב ל-80 שנה שאנחנו מזהירים מתריעים מאיימים, אל תאמר לי שאתם עד כדי כך טיפשים שחשבתם שנמשיך לחיות לנצח נצחים בדוחק תחת כיבוש במרחק חלום מהכפרים הערים השדות שלנו, אנחנו לא נבחרנו להיות עם עולם אור לגויים, לא אומת סטארט אפ לא מעצמת בישול, אתם מאשימים את המודיעין את ליקוי המאורות את הקונספציה, תגיד לי מה לא ברור אבהיר לכם, רק תשאלו רק תקשיבו, לא צריכים תחקירים צבאיים ועדות ממלכתיות, אנחנו יותר עלובים מיואשים סבלניים מכם, לנו לא היה מה להפסיד אתם התחלתם להתפרק מנכסיכם, פתחנו במסע הרג פראי הגבתם במסע נקמה עוד יותר פראי, קורבנות של רצח עם לא מבצעים רצח עם ביצעתם מעשה עמלקי, ישמעאל "פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ", הכול בוזזים ממון ובני ישמעאל בוזזים נפשות, כובשים הם ליסטים הם פראי אדם הם חולי נפש הם, עתידים להרבות בשקר לבנות בית בהיכל, לעורר מלחמת של הכול בכול, ישמעאל נחש אדום כלב, עבודה זרה שפיכות דמים גילוי עריות ועתיד הקב"ה לשמוע את צעקתנו ולהצילנו מידם, הם יהיו טובים יעבדו לישראל, פתחתם במבצע רב שכבתי רב תכליתי רב רצחני עם שמות מתגלגלים, יירשם על שמכם בתולדות האנושות, אפילו אסד לא קטל בצורה כה עיוורת באזורי המורדים אפילו הרוסים לא נהגו בצורה כה שרירותית עם האוקראינים, עברתם כל גבול מכל הבחינות מזמינים על עצמיכם נקמה עוד יותר אכזרית, המצרים לא יתחבטו בייסורי מצפון כאשר ישעטו על גבולותיכם הטורקים כאשר יפציצו את תשתיותיכם, הסרתם את אשמת השואה מעל מצפון אירופה איבדתם כל אשראי מוסרי בקרב אומות העולם גם אתם מסוגלים לפשעי מלחמה, אתם עוקבים רק אחרי רשתות התקשורת שלכם עם כתבים שלא משדרים בלי לזלזל להוקיע לגדף לקלל, אפילו כתבה אחת על סבל האוכלוסייה האזרחית בעזה לא שידרתם, היא נתנה לחמאס להיטמע בתוכה היא שותפה למעשי אונס חיסול ביזה שלו, התבצרתם מאחורי השפלתכם כאבכם אבלכם, חוזרים על אותם סיפורים כמסרבים להתאבל, מנופפים מחדש בשנאת היהודים כדי להישמר מכל ביקורת, מרוב קריאות על אנטישמיות עוררתם אותה מחדש, לקולות הצהלה של ערוץ 14 בברכתו של הרב פלוני אלמוני לפרשנותם של גנרלים מנופחים, ישראל הואשמה בגזענות אפרטהייד כיבוש דיכוי, אפילו הרווארד קולומביה פרינסטון לא מבינות אותה שלא לדבר על אוקספורד פקין ניו דלהי, הפלסטינים רוצים בהשמדתה הערבים רוצים בפירוקה האומות המאוחדות בנידויה, העולם מונע מעויינות ליהודים, לא מדובר באנטישמיות כפי שהכרנו אותה ולא באנטי-ציונות אלא במשהו שטחי יותר שטרם זכה לשם, לעולם נמאס מקבילות התפרעות ראוותנות היהודים, לא רוצה לשמוע מכם רוצה להתנער מכם, לא חשוב אם ההאשמות נטולות בסיס, המאמצים להראות עד כמה אתם צודקים האחרים טועים לא יועילו, על החרב לא תוכלו לחיות כי החרב התגלתה ככנה רצוץ, חטופים לא החזרתם ממש חמאס לא מוטטתם ממש, אני שואל את עצמי איך אתם יכולים להסתכל על עצמיכם במראה, חזרתם להיות האומה הכי בכיינית מופרכת מקוננת עלי אדמות, לא רואים את עצמיכם לא שומעים את עצמיכם, אתה ואני יודעים היטב שכל אחד מתייצב לצד אנשיו ללא התחשבות בצדק בחוק באור, הקרביים הם הקובעים את העמדות, היום הכוח בידיכם מחר יהיה בידינו, נמשיך להרוג זה את זה עד שתקרסו תחת הסבל הייאוש המספר, אנחנו שני מיליארדים אתם בקושי עשרה עשרים מיליון, מעולם לא הבנתי אם בעיניכם הארץ מקוללת או מובטחת מקיאה את יושביה או מפנקת אותם, אחרי מאה שנה לא הצלחתם להכות בה שורשים, אפילו את האקליפטוסים שנטעתם כדי לייבש את הביצות עקרתם, אפילו פרדסים שבישרו את בוא האביב אפילו מרבדי הכותנה שהלבינו את שדותיכם, העדפתם להשקיע בטכנולוגיה שהחלידה את מוחותיכם אטמה את ליבבותיכם, כאילו כל כמיהתכם להצמיח מפלצות מסוגו של מאסק אלטמן בזוס, במקום תפוזים ייצאתם נשק תוכנה רוגלה, במקום להשתלב בנופים ששמרו על ניחוחות תנכיים גירדתם שיבשתם קברתם אותם, בעוד שני עשורים או שלושה הים ינקום את נקמתו, המפלס יעלה בשניים שלושה מטרים המים יכסו את הרצועה המתערערת מרוב מתחים ויכוחים איומים פנימיים, תל אביב תטבע במצולות יהודה תשקע בתהומות מעלליה, החלוצים הראשונים סקלו זרעו קצרו הבינו שאהבת הארץ דורשת לעבד אותה לטעת בה שורשים, המתנחלים אפילו לא מנסים שורפים אסמים כורתים עצים מתעללים בגדיים, חזרתם לאלילות המבעיתה ביותר פוגעים באללה הוא אלוהיכם שירשנו מכם, מורחים את השם על כל דבר להנאתכם הפרשנית יותר מאשר מתוך אמונה בקיומו, איני קורא בכתובים שלנו באותה אדיקות שאתם קוראים בשלכם מדי שבוע מדי יום מדי שעה, אני חף מכל חשד התשה למדנית שמסרבלת את השכל מעבירה אותו על דעתו, גם אם קראתי את מאמרי ליבוביץ סיפורי בובר שיעורי התלמוד של לוינס, לא הצלחתי לפצח את שיטת הפרשנות שלכם, ככל שאתם מערימים על הכתוב אתם צוהלים ומתרברבים, סטייה פרשנית עומדת ביסוד כל הסטיות שלכם, הדתית ההגותית המוסרית הפוליטית, אתם רואים בפלפול תכונה עילאית כאשר כל כולה התחכמות פתולוגית, אתם לא יורשי העברים שחיברו את התורה תהילים איוב קהלת עמוס ישעיהו אלא של רבנים צאצאי הכת הכי מופרעת שהייתה אי פעם באזור, הצדוקים האציליים נעלמו האיסיים המדבריים נעלמו הקראים ישרי האות והלב נכחדו נותרו הפרושים המבולבלים התלמודיים הקבליים, מעולם לא תודו שהנוצרים הם כופרים משיחיים משולשים שהעפילו עליכם מקרביכם שהאמונה באל האחד נשתמרה בכל ייחודה רק באסלאם, הרי התגשמה בנו ברכת הכוכבים והחול, "כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו", אתם פסולי ברכת אללה, נוהגים לירוק בפתחי כנסיות לשרוף את הקוראן, מנציחים אסימטריה שערורייתית ביניכם לביננו, עוינותכם היא המתפרצת בשרשרת נכבות נגדנו המזינות בתגובה תיעוב ההמונים המוסלמים כלפיכם, אללה לא דורש הרבה אתם מעמיסים עליו יותר מדי, לא ניצחתם אותו השתקתם אותו הסתרתם פניו מרוב דרשנות, הוא לא יתערב להצילכם, יום הדין עוד יגיע ואתם תפוצו לכל עבר, לא אני אומר ההיסטוריה שלכם אומרת, לא לנצח תעמדו מול האנושות, הכנו בשבילכם שדה קרב מילוט הסתרה חלופי, בלי מטוסים בלי אביזרים טכנולוגיים, עוד נחדש נקים אותו מהריסותיו נתחפר יותר עמוק באדמה, נרשום אותו כפטנט עולמי במורשת הלחימה, עוד תהיה לנו אודיסאה משלנו, כל פעם שידכם תהיה על העליונה נפלוש מתחת לאדמה נפוצץ מנהרות, נבנה מחדש את עזה נעתיק את מאבקנו לגדה, אנחנו עוד יכולים להסכים על חלוקת הארץ, אתם חלק אנחנו חלק אבל אתם רוצים את כולה, מפחדים מפגזים על כפר סבא נתניה לוד, ללא נטילת סיכון ללא הימור תפסידו את הכול, איבדתם כל חוש לשכל הישר, ללא רשי רמב"ן קוק אתם הולכים לאיבוד בערפילי התהום האימוני שבו אתם שרויים, לא יכולים להתנתק מבני יהודה לא יכולים להיפרד מהם, מחויבים לאחדות שכל כולה אמונה באל מפלג קבלת דת כיתתית פרשנות מעוותת, עם סיסמאות מטמטמות כדוגמת "הקם להורגך השכם להורגו", ראינו אתכם שמענו אתכם באותו יום נורא של ה-7 באוקטובר, לא רק שלא השכמתם המשכתם לישון לרקוד להתפלל ועכשיו שבתם להתפלפל לדרוש לריב, בני ערובה עלובים של סוס הורדיאני של איני יודע מי

Read More

C’était à l’occasion de mon retour à Casablanca, une trentaine d’années après l’avoir quittée, à l’âge de seize ans, arrachant l’adolescent aux délicieuses sirènes qui, malheureusement, n’avaient pas réussi à le retenir. Je retrouvai une ville anachroniquement francophone, avec des enseignes en français, des journaux en français et de vieux...

Read More

C’est la haie d’honneur des morts, chargée de la chronique nécrologique de Marrakech. Dans l’attente d’un visiteur, d’un cortège mortuaire, d’une libation funéraire. Ils ne franchissent pas la porte, ils attendraient la convocation au quorum du kaddish. Ils sont peut-être aveugles, peut-être sourds, peut-être diminués. Ce sont les derniers gardiens...

Read More

Pages