March 2025

8 Mar 2025 רוח נשברה: האוטיזם האלוהי

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אני מתקשה יותר ויותר לעקוב אחרי אינטלקטואלים שחורשים את הכתבים היהודים בחיפוש אחרי אלוהים, גולשים בלי משים לדרשנות כאילו יהודי אינו יכול לפצות פה בתור יהודי בלי לדרוש, ברוב מבוכתם הם לא יודעים איך לקרוא לאלוהיהם, השם ה' הקב"ה בורא עולם המקום האל יהוה אלוהים אתה נצחי אחר מוחלט, יש להם אפילו כל מיני משנות קבליות פסאודו קבליות פרה קבליות המגלגלות את השמות השונים על גבי מגילות מסכתות ספריות, רובם מתגלים במקרה הטוב כאנתרופולוגים של היהדות שמתחרה עם שאר המיתוסים המשמשים רקמות לתרבויות שונות ומשונות, אני משאיר להם את מעשיות החידה ר' נחמן שושני מחכה לאותו נביא שאמור לתרץ קושיות לאותו משיח שאמור לבטל את היהדות לחולל במקומה דת גואלת, גם אם אני יודע שאם כאשר יבוא לא יכירו בו שאם כאשר יציע את משנתו היא תוקע ככפירה הוא יסקל ככופר, מחכה לו גם אם אני משוכנע שלא יבוא כי לא קיים מי שישלח אותו שכל מועמד שנתלה בשליח כלשהו מחזיק בתורתו פוסל את עצמו מראש לכל שליחות, האמונה הצרופה בוערת מתנצחת היא בכפירה בכל אל ונביאה לא היה אחר ממשה, לא זו בלבד ששחרר את העברים מעבדות הוא גם שחרר אותם מכל עבודה, הנדידה במדבר הייתה לגורלו ייעודו של ישראל לא הפסיקה להתחלף בגלות, אמרו את זה לפניי יחזרו לומר את זה אחריי, היהודי הוריש את אלוהיו לגויים הוא ממשיך לתבוע חזקה בלבדית עליו, אל אחד אל צבאות אל נקמות המתחפש לאל רחום וחנון שמעולם לא מגלה סימני רחמנות חמלה, לא נותר ליהודי אלא לשבח לחלל לפרק להרכיב את שמו, כל תלמודו פרוטוקולים של גולי ציון שסירבו להתאבל עליו עם אבלי ציון כל קבלתו בגדר טיוח פסיכיאטרי מפלצתי, תמיד מחפש את עצמו תמיד מוצא את אלוהיו, חיפש במצריים חיפש על נהרות בבל חיפש בסורא ופומבדיתא בקורדובה וגרנדה על גדות הדנייפר הדנובה הדראה הסיינה ההדסון אפילו על גדות הגנגס, בחיפושיו הבלתי נלאים נתקל בזקנים דורשים לשווא בשם משיחי שקר תחליפי משיח נפלי משיח, כל סגולתם של היהודים במופרכותם פיגורם מופרעותם, מתעקשים לדובב את שתיקות אלוהיהם לנקותו מעוולותיו, לא הוא נוטש את ישראל ישראל נוטש אותו, לא הוא חוטא ישראל חוטא, ככה היה בתקופה העתיקה ככה בתקופה המודרנית, תמיד חוזר לישראל כי ישראל לא מפסיק לחזר אחריו, בתפילה בתחינה בתשובה, אי אפשר בלעדיו אי אפשר אתו, בלי שמיים היהודי מתרסק על הארץ בלבד הוא מתבולל, אלוהים ניצח את הפנתיאונים העתיקים הוא מנצח את הפנתיאונים החדשים, נראה אבוד לרגע על גדות הירקון הגיח הראש היהודי על גרעיני התורה שלו המחיצות המתריסות שלו, מבשר הגליה נוספת כואבת לעולם שכולו תוהו ובוהו ורוח מאסק מרחפת על פני תהום, האדם נכרך סביב סימן שאלה שלא מוצא תשובה אלא בסימן קריאה דוגמטי שמנשל אותו משאלותיו, צריכים את אלוהים כדי לשוות משמעות שערורייתית משוערת להבלי הבלים של חיים נטולי השגחה הנהגה תקווה מוצאים אותו בכתובים, אחרת הוא נבלע בשתיקתו לא אומר דבר, הגיע הזמן לומר שהחזרה בתשובה הינה לתימהוניות מופרעות כפייתיות, מדברים בשבח החוזרים בתשובה כאשר הם מתדרדרים לסרבול דרשני, מתקשים להתייצב לחזור לשפיות הדעת לרכוש מחדש חוש ערכי מתחת לשריוני ההלכה, ידועה האמרה לפיה מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, הם לוקים באמונה כבחיידק נוטשים את הדרכים העקלקלות כובשים את יצרם שבים להתפלל מאמינים בתחיית המתים חובשים כיפה, שחורה סרוגה לבנה, הכרתי אותו בתור אדם משכיל מדוד מאופק חכם, עלה לארץ חזר בתשובה, עבורו הרצועה ריקה מכל צלם אנוש, צריכה להישאר ריקה כמו לב תושביה, אפילו לא מרגיש שהוא מדבר כמו נאצי כמו צלבני כמו רומאי, החזרה בתשובה מטריפה מצמיחה גינוני סלחנות עוויות שנאה, איני יכול לקבל את השלמתו של איוב לעשות שקר עם עצמי, אתה לא שומע תפילה לא מחייה מתים, כל הסימנים מראים שאתה לא קיים מלבד הסימנים הקוסמיים, לא בתורה לא במצווה לא בהתפעמות לא בתפילה לא בקדושה לא בחילול לא בעליונים לא בתחתונים, לא בכיפה של רוטמן לא בכיפה של בן גביר לא בכיפה של דרעי, השניאו עלי את כיפת אלוהים, האדם הוא המחייה אותו וכל תחייה מתניעה עבודה זרה חדשה, אם הוא קיים מעבר ליקום הוא אלוהי אפיקורוס עסוק כל כולו בתנועת הכוכבים לא מתחשב כלל בפשפש בבהמה באדם, לא הייתי מתנגד למקמו בלב האדם לולא היה מתפרץ ממנו לשדות קטל חושף את תאוותו לדם, כאילו מולך אורב להתגלותו בהיסטוריה דורש קורבנות אדם מתבשם מאבק שריפה, בגרסתו היהודית לא פחות מאשר הנוצרית המוסלמית ההינדואיסטית, רוב המלחמות מסתירות מלחמות דת בשם אותו אל מצווה מפלג משסה מחרחר שנאה בלב אדם, אלים מרוב קנאות לעבודתו הבלבדית, מתיש אותי יותר מאשר משכנע אותי, איני רוצה בעילה משענת אמונה כיסוי ראש, אני קיים לשווא חי לשווא מת לשווא, הנחת אלוהים אינה משמשת אותי יותר, ספר קהלת מספיק לי בתור מנשר קיומי, אצילותו של האדם היא בעמידתו ללא אל בשחרורו מכל עבודה במיצוי פרקו לפי מידת גורלו, איני משלה את עצמי, אם הוא שרד את ניטשה הוא ישרוד גם אותי, אפילו שיבוש דרכי עולם על-ידי טראמפ מאסק קנדי הוא ישרוד, אם כבר אלים אז הבו לי את היוונים קחו לכם את הרבנים, אני לא מבין קולות שבוקעים מזקנים, מלבד קולו של גורדון, "בספקותיך ובייסוריך חיה", העמידו לרשותו שולחן עץ ירוק סיפקו לו נפט וביקשו ממנו להמירו לדיו ודיו להבהובי כוכבים, הוא לא נטה לכתוב מסה כי מסה פונה לכל וסופה להישכח, בחושיו החסידיים מתנגדיים הוא פנה למכותביו, כהנס כתב מסות עמוסות הקרבה למען האחר בלי להביט בפניו, בפנימייה לא היו לי פנים כאשר עברתי לפני התיבה ללחוץ יד שמוטה לברכת שבת שלום בעודו משוחח עם בלינסון שמכר לו את שושני בתור קלושר של אלוהים, מאז פניי לא חזרו אליי, מאז היהודי מוקצה מחמת מיאוס אלוהי, מאז איני יודע מה אני ממלמל, מאז אני לוקה בסינדרום ירושלים, יושב בשעריה בין חולים אומללים משנה את "כריכות פצעיי עושה זאת פצע אחד בכל פעם כדי להיות מוכן", בקרב דמויות תימהוניות שלקו בראשם, דיבורם כשל אנשים שעברו אירוע מוחי, עטופים בטליתות כבולים ברצועות, מזדעקים בעד אלוהים נגדו, קוראים לתפילה שתערער את רגלי כיסאו, חוששים לעוד אירוע שישתק אותם כליל יגלה אותם שוב, עשרות מאות אלפי ברסלבים למיניהם, כולם יתומי אב עד שיבוא הגואל, בשלהי המלחמה קיבלנו כתבה על דמות תקשורתית עממית אב לילד אוטיסט בתפקוד נמוך, פתאום התחוור לי שאלוהים אוטיסט בתפקוד עוד יותר נמוך, לא מבינים אותו לא מבין אותנו, מתקרבים אליו הוא מתרחק, קשה לאהוב אותו בלי לקבל סימן אהבה קשה לשנוא אותו בלי לקבל סימן שנאה, עצוב לחיות אתו עצוב להשאיר אותו אחרי מות הוריו להוריש אותו לאחיו ואחיותיו, למרות כפירתי העילאית אני מתקשה לנטוש אותו, להתעורר בלי לומר אני מודה לעצום עיניים בלי לומר שמע ישראל לעמוד מול קבר בלי לומר קדיש, כל מה שאני מבקש הוא לחבוש במילים את פצעיי, לשכך את צערי כאבי השפלתי להיות מופקר לידי שרים פושעים נבחרים מסואבים גנרלים מפונקים, לו הייתי מתקרב במשהו לדרגתו של שפינוזה יכולתי למשוך עלי חרם כלשהו כדי להשתעשע לנקר עיניים, גם לכלות את ימיי בריב עם אלוהיי עם אבי עם עצמי

6 Mar 2025 ALBUM DU MONDE : LA SYNAGOGUE DU SOUVENIR

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Elle résonne des liturgies séfarades pour raconter l’histoire d’amour d’Esther et de son mari Simon Attias trouvé mort à Grand Bassa au Libéria par les routes des achats et des ventes. Esther décide d’immortaliser son souvenir en érigeant à Mogador une synagogue qui porterait son nom. Elle ne lésine pas...

3 Mar 2025 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : TETER LA MERE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

La perplexité de s’accommoder de tout et de rien. De la ligne des crêtes, des volutes de sable, de l'écume des vagues. Se recueillir dans le merveilleux miracle d'être présent, par-ci par-là, sans raison, dans le non-sens assumé avec sérénité, sans invoquer d'autre Dieu que celui qui ne se dit...