The Euro-Mediterranean Institute for Inter-Civilization Dialog (EMID) proposes to promote cultural and religious dialogue between Mediterranean civilisations ; to establish a network of specialists in inter-Mediterranean dialogue ; to encourage Euro-Mediterranean creativity ; to encourage exchange between Mediterranean societies ; to work to achieve Mediterranean conviviality ; to advise charitable organisations working around the Mediterranean and provide the support necessary to achieve their original projects.
חדשות סבוניה: לבלוע את הצפרדע

לא ברור מה קרה. לפחות לי. לא ציפיתי לניצחון סוחף של המחנה הליברלי אלא להתעשתות של המחנה הליכודי. של המחנה הדתי לאומי. אפילו של החרדים. ציפיתי להתעוררות ממלכתית בקרב הדור השני והשלישי למהגרי כור ההיתוך. לגמילה מהיצרים השבטיים. מדובר במדינה – לא בהכלאה של גטו-מלאח בה הגביר עושה כעולה על רוחו, ממנה את עושי דבריו, משנה את דעתו חדשים לבקרים, מחליט בלי להתייעץ. מפעיל את ממשלתו כאילו הייתה חצר ביזנטית הנתונה לשרירותו ולגחמות מקורביו. ניתוח תוצאות הבחירות לא מוצה. כעבור 80 שנה מתברר שסבוניה על סף קריסה, הן לתוך עצמה הן במשפחת העמים. הדורות הבאים הצביעו נגדה. נגד איפוק ובעד בריונות. נגד שפיות ובעד כציות. נגד החלמה ובעד מוגלה. המחנה היהודי ליברלי, על תחכומו הטכנולוגי, הפסיד מול המחנה השמרני מסורתי דתי. יכול להיות שהוא התדלדל, היגר, נטש את המערכה... חיפש שפיות במחוזות אחרים. יכול להיות שהמחנה השמרני גרר את ההמונים היהודים לתשובה אפורה שעיקרה שנאה לערבים. כה דשנו בשאלות אלה שהן כבר לא מעניינות. תמיכה כה גדולה בנבל שבגד בכל ערכי מדינת היהודים וערער את אושיות חברתה לא מקרית. נתניהו לא אשם, לא אחראי. הוא מעורער בנפשו. רק מדינה מפלצתית יכלה להצמיח מקרבה מפלצת מסוגו.
בדבר אחד הוא וחסידיו צודקים. מי שכשל בשמחת תורה השחורה הייתה בראש ובראשונה המערכת הביטחונית. למרות חדוות ההתנדבות בקרב צעירי המכינות. למרות מסירות החיילים שהופקרו. למרות חברי כיתות הכוננות שעשו כמיטב יכולתם. צה"ל נח על זרי הדפנה שלו ועל התמיכה הצבאית של אמריקה. במכוני המחקר בהם מתמקמים גמלאיו, בירידי הסחר בנשק בהם מציעים את מרכולתם הרצחנית... במלונות באילת. איש לא ראה, איש לא שמע, איש לא התריע ממש. מממשלה שהלכה והסתאבה עם השנים לא היו לי ציפיות. בגלל נתניהו ושיטות המאפיה שלו. זרותו, חמדנותו, תאוות השלטון שלו, כשרונו לשטות בכולם ובכל אחד. הוא נטול כל חוש לאינטרס המדינה, כולו עסוק באינטרס האישי שלו. נכיר עם זאת שלמרות קלקלתו הוא שכנע מעל למיליון קולות. לא כולם חמומי מוח, לא כולם מושחתים, לא כולם מפגרים. שיקול דעתם אינה יורדת משיקול דעתי ואינה עולה עליה. לבטח הם רואים, חשים, חושבים אחרת. אם להיטיב עמם אומר שהם תופסים את הברנש במלא יכולותיו. אחרי הכול, הוא היה בעבר יותר ליברל מכולנו. הנהיג כלכלה ליברלית, שמר על החופש האקדמי של ההשכלה הגבוהה, נזהר בכבודם של השופטים, שמר – עד למינוייו השערורייתיים לשב"כ ולמוסד – על יחסים תקינים בין רשויות הממשל ורשויות החוק והסדר. לפני הבחירות, ההרהור הכמוס המבטיח ביותר שעבר במוחי היה שמבין כל המועמדים לרשת אותו הוא היה הכי... שמאלני מכולם. נפגש עם המנהיגות הפלסטינית לדורותיה. נשא את נאום בר אילן. בתור אבו יאיר שבר ראשון את החרם על הרשימות הערביות. לבטח הוא ממוקם שמאלה מליברמן ששמר על הגינונים שרכש עת שימש שומר-סלקטור במועדונים, או מבנט יותר קרוב לוינטר מאשר למרידור, אפילו מאיזנקוט שאיני יודע איפה הוא עומד. לבטח יותר מסמוטריץ' הטיפש ובן גביר הפרחח. אילו היו בחירות אישיות, מכל המועמדים הייתי בוחר בו, כי מכולם הוא היה נכנע יותר מהר ללחצים האמריקאים, מקבל את תכתיביהם, מפנה את עזה לבנון סוריה, מרכז את המתנחלים בשמורות ומקים מדינה פלסטינית. סבוניה הייתה מצטמקת לממדיה הטבעיים בגבולות 67 פלוס מינוס, מפסיקה לשגע את העולם כל יום שני וחמישי... ובא ממש לציון גואל. תמורת שלום כפוי הייתי בולע את הצפרדע המסריח ומצביע לליכוד. יכול להיות שזה מה שעמד מול מצביעיו. חלק מהם.
הבחירות האלה חשפו את מערומיה של סבוניה. היא לא מעצמה ולא מדינה. היא לא בחירת האל – לכל היותר פילגשו הראשונה. היא לא משיחית אפילו לא אוונגליסטית. היא לא מופת לעולם אפילו לא לעצמה. היא לא חכמה אפילו לא נבונה. ב-20 השנים האחרונות היא כה נסוגה אינטלקטואלית-רוחנית-מוסרית עד שהיא הפכה למעבדה לטיפול בטראומה. לעת עתה היא לא קרסה, עוד לא, נדע בעוד עשור או שני עשורים. מה שקרס סופית היא הפרדיגמה הביטחונית לפיה רק ישראל חזקה תוכל לשרוד באזור. אבל מה לעשות והפלסטינאים לא פראיירים. הם לא יתנו לערבים לחתום על הסכמי שלום על חשבונם ועכשיו – משאמריקה מתרחקת מבלי שוב מישראל – עוד פחות מאשר קודם. המעצמה הסבונית מיצתה את סחרורה. היא צריכה להתפרק מעצמה – וזה מה שהיא עושה בהובלת הימין על מלא על חלק על טיפשות – או לעבור לפרדיגמה של שלום. בין אם מתוך בחירה בין אם כתכתיב של האומות המאוחדות. אישית איני מפחד מהאיראנים, מעולם לא פחדתי. אנחנו לא הפסקנו להתגרות בהם, הם חיפשו דרך להתנקם בנו. מעולם לא פחדתי מהערבים, הם טיפלו בי באדיבות בבתי חולים וכל פעם שהזדמן לי לבקר בבתיהם הם רק החזירו אותי בחדווה לשורשיי הערביים. עם החרדים מעולם לא היה לי סיג ושיח כאילו אנחנו משתי פלנטות שונות. לא שנאתי אותם, אפילו הערכתי אותם, לא הרגשתי שהם התחשבו בי כלל. מהאנטישמים לא פחדתי כי במלל הרב שהחוקרים של המכון לחקר העם היהודי שופכים ללא אבחנה על האנטישמיות החדשה איני יודע מה היא. הוקסמתי, אני מודה, מהקביעה הקולעת לפיה אם בעבר אנטישמי היה מי ששונא יהודים, היום אנטישמי הוא מי שהיהודים שונאים. אבל תמיד פחדתי מהקנאים היהודים כי מהם באה הרעה בעבר, כי מהם תבוא הרעה בעתיד.
אם הייתי ביבי הייתי משחד בכל מחיר את בנט וליברמן ומספח אותם אליי. שניהם בשר מבשרו, שניהם עבדו אתו, שניהם צמחו על ברכיו. הייתי מכנס את מלוא הימין תחת אותה ממשלה כדי להשפילה פעם ולתמיד ולחסל את הזיותיה המשיחיות-פוליטיות. לנתניהו לא יהיו עכבות כדי לחתום עם הרשימות הערביות וזה סוד כוחו הפוליטי. הוא יקשור אותן אליו כפי שקשר אליו את המרוקאים – מתוך סלידה ובחילה המושרשות בעמקי נשמת אשתו וכדי שישרתו את האינטרס האישי שלו. לעומת זאת, איני מעז לחשוב, אני מודה בכאב, מה יקרה אם איזנקוט יצליח להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. יעלו עליו מכל הצדדים. החרדים בגלל שהוא תינוק שנשבה. החרדלים בגלל שהוא שרוני מדי לטעמם. המרוקאים בגלל שהוא... מרוקאי ולא מגיע להם להצמיח ראש ממשלה. הפולנים בגלל שהוא לא דובר אנגלית. ההישג העיקרי של הבחירות האחרונות היה ללא ספק שיעור ההצבעה בקרב הערבים. הם רוצים להיות חלק, הם יהיו חלק. לא היהודים הליברלים אויביהם אלא החמאסים בשני הצדדים, גם המוסלמי גם היהודי. לא הפסקנו להציב להם דרישות. לדכה אותם. להתעלם מהם. הם גילו את הבחירות, את השיטות הנהוגות בשאר המפלגות, הם עוד יגלו את הוועדות. הם כבר הוכיחו שהם נמנים עם הפרלמנטרים המצטיינים ביותר. עתיד יפה מצפה להם. הרי הם היהודים של היהודים. הלוואי והיו מציעים את תפקיד יו"ר הכנסת לטיבי, הוא היה מנקה את ישראל מעוולות נתניהו-כץ-גביר. הלוואי והוא היה מסכים. בקדנציה אחת הוא יעשה למען ישראל יותר מאוחנה בעשר קדנציות. אפילו על לפיד הוא יעלה בהרבה. הוא לא ישחק לידיו של נתניהו. אלא לידיה של הדמוקרטיה הישראלית הצרופה.
פוסט מעיק, איני שלם אתו. גם אני חושב שצריכים להסיר את המוגלה כדי להציל את מה שנותר מנשמתנו. אני כבר לא יודע. מה שברור לי הוא שהגיע הזמן לסגור את סבוניה. עד שהדברים יתבהרו במקצת.

