חדשות סבוניה: מוח יהודי

לאחרונה חשבתי לתומי שעליתי על סוד הצלחתה של סבוניה – המוח היהודי. הבנתי שבלי מוח יהודי לא אבין מהו מוח יהודי ולא אפצח את הגניוס הסבוני. פניתי לבית מרקחת בבקשה פשוטה:
"האם יש לכם כדורים להשבחת המוח שלי שמתקשה לתפוס מהו מוח יהודי?"
מבית המרקחת העשירי כבר לא יצאתי בידיים ריקות אלא בידיים אזוקות הישר לניידת לבנה שלקחה אותי לאשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש. לא הסכמתי לעלות לניידת אלא אחרי שהובטח לי ששם אקבל זריקות מוח יהודי. עשיתי ימים כלילות בחדר מעובש בציפייה לזריקה הגואלת. אומנם קיבלתי כל מיני זריקות להמסת קרישי דם בראש, לחיזוק העצמות ואפילו לפיתוח מואץ של מספר התאים במוחי בהמתנה לניתוח. ידעתי עד כמה התורים ארוכים במעצמה הרפואית המקבלת תיירות מרפא ומפנה את חוליה לחברה קדישא. כאשר התפנו אלי לבדוק את בקשתי, הקשיבו לי בסבלנות. נשאלתי שאלות כאילו עומדים להרדים אותי. אילו תרופות אני נוטל? האם אני רגיש ליוד? האם אמי יהודייה? כאשר הבנתי שמוליכים אותי שולל, החלטתי לברוח ולערוך מחקר כדי לתהות אחרי טיבו של המוח היהודי.

מישהו רמז לי שהמוח היהודי מצוי במאכל הלאומי. אבל איש לא ידע לומר מהו המאכל הלאומי הסבוני. אכלתי חומוס עם ובלי גרגירים, שוארמה עם ובלי קרינה. בתום הסיור הקולינרי שלי, הכולסטרול רק עלה. ערכתי סיור שווקים. בכל שוק הפנו אותי לקצבים ששאלו אותי:
"מוח פרה או מוח עגל?"
לבסוף הגעתי לקצב בעל עבר צבאי מפואר, חוזר בתשובה למהדרין, שמוכר מעורב יהודי הכולל קטעי מוח מכל החיות והעופות הכשרות.

התרוצצתי בין האוניברסיטאות, ובכולן הראו לי מרכז לחקר ולגידול המוח היהודי והבטיחו לי ניסים ונפלאות. ערכתי סיור רבנים. מרב בית אל לרב צפת ומהקדוש של נתיבות לקדוש של אשדוד. נדרשו לי כמה חודשים להתגבר על הפיגור שלקיתי בו ולחזור לעצמי. לבסוף ערכתי סיור בין מרכזי המפלגות השונות ומה שראיתי שם גמל אותי מרצוני לרכוש מוח יהודי. אני מודה שאיני מקנא בסבונים בעלי זכות בחירה – לבחירות המקומיות לא פחות מאשר לבחירות הכלליות. על זכות הבחירה שלי ויתרתי בחדווה מזמן. איך לבחור בין ליברמן לאלקין, בין רגב לאמסאלם, בין פרדו לדיכטר, בין ביבי ל... ביבי?