חדשות סבוניה: צוואת הקשיש

אני מודה, אני לא רוצה לחיות בעולם הבא. עוטה מסכה על הפנים, כפפות על הידיים וכאשר יתברר שהווירוס זוחל – מגפיים על הרגליים. מרותק בביתי, ללא עוול בכפי, מול מסכים משעממים עם פרשני עקומות הדבקה ותמותה שלא מחדשים דבר גם אם הם נושאים תואר של פרופסור לאיני יודע כבר מה. ללא לחיצת ידיים, ללא חיבוקי קרובים. ללא ריח, ללא טעם, ללא תוחלת. ללא מרק עטלף סיני, ללא חומוס ערבי, ללא גפילטע פיש יהודי. ללא חלום על מסע אל האיים הקריבים או איי הבתולה, ללא שנת שבתון בהרווארד או באוקספורד, ללא סיורים ברובעי זימה של פריס או נפולי, ללא ביקורי מולדת בעיר הרוחות שצפה לה באוקיינוס האטלנטי בקצה מערב. ללא השתתפות ערה בדיון באולם דחוס בשאלה היהודית בעתות קורונה. אני לא רוצה לחיות בחרדה תמיד, לקראת הגל הבא, בציפייה למשיח שיציל אותי ממבשריו מקרב הרבנים. לא רוצה לקבל עשרות חיסונים בשנה כדי להישמר משפעת החזירים ומשפעת העופות, משובה של המלריה ומהתפשטות אבולה, מווירוס טבעי או מהונדס, מקורונה 30 ומקורונה 40. לבצע כל חודש בדיקה למניעת סרטן, דום לב או אבעבועות רוח לקשישים. נראה לי שעלי להודות על שבעים שנות נשימה פחות או יותר טבעית ובריאה, לנפץ את הטלוויזיה, להיפרד ממראה הכחול מעבר למרפסת ולהתלוות ללא התנגדות לקורונה המצילה... מהעולם הבא.

אל דאגה, אני עוד אחיה כי אני רוצה לדעת איזה תרגיל מסריח מכין נתניהו לגנץ ומה יהיה גורלו של המפיונר הפוליטי הגדול ביותר שהיה אי פעם בסבוניה אחרי שרושש את האתוס שלה, פילג את החברה, ערער את מערכת המשפט, פגע בבריאותה ובמיוחד... בבריאותי.

תמונה: רמברנדט, יהודי זקן (1654)