לקראת שלום: המזרח אל השלום

בואו נודה על האמת המרה מרנינה. ישראל עירומה מסוליות חייליה ועד לכיפות רבניה. בסבב הנוכחי, חמאס אנס אותה, איראן הפציצה אותה, ארצות הברית מפשיטה אותה מאשליית עצמאותה ריבונותה ואילו היא ממשיכה להתבצר בעמדות ימניות ביטחוניות כוחניות אובדניות. לא סיאוב נתניהו גרם למצבה ולא פיגורם של החרדים, אפילו לא רשעותם של בני גבירים למיניהם – אלא היחס לקב"ה כפי שהוא נתפס על-ידי היהודים הרבניים המאמינים בו בעודם עובדים את עצמם או, גרוע יותר, עובדים אל שכולה בסנה הבוער של אושוויץ. ישראל עירומה ביהדותה, בציונות שלה, במוסדותיה. מדובר ביצירה משיחית שבמקום להסתכל במראה ולכלכל את צעדיה כדי לשרוד מתחפרת בצדקתה הסברתה שטיפת המוח שלה. במקום להסיק מסקנות על מצבה הגאופוליטי העגום על פני כדור הארץ והתיאולוגי-פוליטי בשמיים, היא "מתחזקת" רבנית-צבאית בעוד אלוהיה מתחזק אצל אפיפיור נטול עכבות קודמיו שלא ידע את אירופה הרצחנית. הוא קורא לחידוש פני הנצרות כתנועה רוחנית ולכריתת ברית דתית עם האסלאם. אלוהים גם מתחזק אצל המוסלמים שמכינים, ערב כיבושים זוחלים באירופה, בדרום אמריקה ובערים עוצמתיות כניו יורק, קואליציות בלתי צפויות סביב צירים שיעים-סונים (פאטימידים?) בהובלת מצרים איראן וטורקיה. בתהליכי "ההתחזקות" שפוקדים כביכול את ישראל, אני מבחין בסימני קריסתה שרק השכנת שלום יכולה עוד לפזר.

לא המפעל הציוני בסכנה אלא כלל המפעל היהודי הנצמד למדיניות הכוחנית צבאית בריונית של ישראל. בגלל כל אותם טיעונים השגורים בפי האנטישמים שאיתם אנחנו מסרבים להתמודד. אלוהים, יהיה אשר יהיה, דורש את הרחבת מלכותו לכלל האנושות ונראה לי שהוא לא מקבל את הטריקים ושטיקים התיאולוגיים של היהודים המתרברבים בנכותם הדתית כדי לשמר את הכיתתיות שלהם. כנסים במחשבת ישראל לא עושים עלי רושם, שכרון קבלי עוד פחות. מדובר באותה יהדות רבנית מצומקת שלא זוכרת שפעם היו צדוקים, הלניסטים, קראים ואפילו איסיים. אנחנו מצליחים להציל את עורנו רק הודות לצעירים מופלאים ומורעלים המתייצבים כל אימת שקוראים להם בלי לשאול שאלות – לעת עטה. פעם היו יורים ובוכים עכשיו יורים ושרים, טומנים את הנופלים באדמה, נפרדים מהפצועים ויוצאים לסיור אוורור בדרום אמריקה או דרום אסיה. העיקר שאנחנו מתחזקים, מגדלים זקנים, עוטים טליתות, מפרישים חלה, מהדקים עטרה לראשנו, ממליכים את בנותינו על בתינו, פוקדים קברי קדושים ומברכים את ה' על הניסים והנפלאות שהוא עושה לנו מזה אלפיים שנה לפחות.

בשדה הפוליטי נשמתו המפלצתית של נתניהו מתגלגלת לנשמה הבריונית של בן גביר. למרות נבזיותו, ידעת מה אתה קונה עם נתניהו, מה סדר העדיפויות שלו, מה מקור העשן שהוא מפזר על כוונותיו, כישלונותיו וטרטוריו. ידעת שהוא עצמו היה גלגול של הורדוס, איש מוכה על-ידי אביו אשתו בניו, איש מכה את הקרובים אליו וצוחק על מצביעיו בדרך לניצחון היחיד שמעניין אותו הוא הניצחון בקלפי. הוא ידע ליצור תחושה שהוא היחיד שיודע לעמוד מול השליט האמריקאי, להחזיק את הסיקריים החדשים, לכלכל את צעדיו מול הסחטנים החרדים שלא לדבר על הכייסים החרדלים. יותר מכול הוא ידע להפעיל את כל אותם מרוקאים וצאצאיהם שנצמדו אליו כאל ראש מאפיה. לא בנט ממורק בפלסטלינה לפידית ולא ליברמן מגובה על-ידי כמה הורים שכולים ואפילו לא איזנקוט יצילו אותנו מעצמנו – הם חלק מעוצמתנו המדומיינת, מאותה השקפה התחזקות, מאותה אשליה שעוד נכפה את בחירתנו הרבנית בכוח אם לא ברוח. על העזתים, הלבנונים, האיראנים, החות'ים, הסורים, העירקים, הטורקים, המצרים... על הקהילייה הבינלאומית המסרבת להתרשם מאיומי כץ מנידויי סער ממתיחות שרירי הפה של שיקלי. לצערי שרידותה של ישראל אינה תלויה באיש זה או אחר אלא... באלוהים, ואלוהים – אני מעז לומר – אוניברסאלי מספיק כדי להעביר את בחירתו לנוצרים, למוסלמים ולאומות העולם. לקב"ה נוח יותר עם ארבעה מיליארדי מאמינים מאשר עם כמה מאות אלפי בני גביר, בני טאו ואפילו בני עקיבא – שלא לדבר על מאי גולן. יכול להיות שנתניהו הוא שהוביל אותנו למלכוד הנוכחי, הוא צריך להישפט ועדיף בהאג מאשר בירושלים. איני רואה תועלת ותוחלת בהחלפתו בעוד דמות שצמחה על הקרקע הרבנית צבאית כוחנית שכה טיפחנו עד שהיא מקשה עלינו לצעוד קדימה. הגענו לגבול התחזקותנו. לא נוכל לרחפנים פרימיטיביים, לייזר לא ישמור על קירות הגטו, כיפות ברזל מהמשוכללות ביותר לא יעצרו טילי מצרר. איננו יכולים לעשות דבר נגד אלוהים מלבד לשנות את יחסנו אליו ואל אומות העולם – וזו הייתה תכלית הציונות.

איני רואה אלטרנטיבה להתחזקות הפרושית-רבנית אובדנית הנוכחית מאשר חתירה בלתי נלאית לשלום. לא ממש ניסינו, לא ממש רצינו, לא ממש עמדנו בפיתויי כיבושי ארץ השלמה (?). שלום הוא בר השגה, הדבר בנפשנו, הוא תלוי בנו. צריכים להפסיק להתחזק ולהתמרד נגד שטיפת המוח אשר בה כולם נוטלים חלק – בתי ספר, תנועות נוער, אמצעי תקשורת... רבנים מקובלים על עצמם יותר מאשר על השמיים – ולהתאושש פעם ולתמיד מאלפיים שנות התעללות בנו מצד אלוהים שלא ממש שומע את תפילותינו. לשרטט גבולות ברי הגנה לאורך הקו הירוק ולהניח את המפה על השולחנות הבינלאומיים. היא תתבסס על שתי מדינות לשני עמים או על שלוש מדינות לשלושה עמים או על מדינה אחת לשלושה עמים. הפרדה בלתי מתפשרת בין דת ומדינה. ביטול כל החוקים המפלים בין יהודים ללא יהודים לרבות חוק השבות שיוחלף בחוק אזרוח. סגירת כל המוסדות הקולוניאליים. חקיקת מערכת חוקים סוציאליים שתאפשר לכל השבטים הרבניים לחיות ללמוד לעבוד לשרת כראות עיניהם. יכול להיות שזה לא יצלח, זה מהווה עדיין הסיכוי היחיד שנשרוד בתור מדינה, בין אם מדינת היהודים בין אם מדינת כל אזרחיה.

פעם הייתה תנועת שלום בשם "המזרח אל השלום". עמד בראשה אחד המרוקאים הכי יפים הגונים ופייטניים שידעו מרוקו וישראל גם יחד. שלמה אלבז היה איש מרקש ואיש ירושלים, איש פריז ואיש קורדובה, איש ספה ואיש שירה. הוא חתר לשלום, שידר שלום, התפלל לשלום. תנועתו הייתה שולית עד קיקיונית. נמניתי עם קומץ פעיליה. היא הצטיינה בניתוחיה ובפתרונותיה, אני חושש שהיא צדקה גם בפרוגנוזה שלה. במלחמה בלבד, הבעיה הפלסטינית לא תעלם; ללא שלום, ישראל תעלם. יכול להיות שאני הוזה עוד יותר מאשר לפני 30 שנה, אבל אני מעדיף ללקות באשליות של שלום מאשר לקרוס מרוב אשליות של כוח. כל ענייני להציל את עצמנו מגורל ספרטה ההולכת ומסתאבת הולכת ומתעוורת הולכת ומתערערת. שלוש שנים עברו מאז פתח חמאס בירייה הראשונה, אנחנו בראשית ערעור קיומנו, עוד מצפות לנו שנים קשות ולא רק בגליל. הקוסם ימות לפני או אחרי הקסם האחרון שלו. גם אני אמות. אבל אני לפחות רוצה לראות במחנה שלום שלא מתרשם מנתוני סקרים ופועל בכל הסבלנות הדרושה להשכנת שלום. ללא קב"ה כי הוא נגדנו. לכל הפחות בפי המתחזקים הכורים במו אמונותיהם ופרסומיהם את קבר ישראל.

נ.ב. השבוע התבשרנו שעופר ברונשטיין, מפעילי השלום הבולטים ביותר, הלך לעולמו. הוא אהב שלום, עסק בו יומם ולילה. הוא דבק בפתרון שתי מדינות לשני עמים, לא חיפש ולא ראה פתרון אחר. יכול להיות שהוא צדק. מרוב ויתורים לכל מיני מלאכי חבלה שוכנענו במידת מה שהעובדות שהם יצרו בשטח בלתי הפיכות ושלשיר שיר לשלום מתאים רק לחולמים. עופר לא חלם, הוא קרא להתייחס למצב בצורה פרקטית ולא לתת להזיות האפוקליפטיות לשגע אותנו. גם שמו יהיה חתום על השלום שעוד יבוא לפני או אחרי המפלה המוחלטת שאליה נתניהו ושופריו מובילים אותנו. גם מול איראן וגם מול ארצות הברית.