רוח נשברה: ממוזסוויל לבארי

קול נשכח מרוד מבויש עגום שקרי גלותי בוקע אי שם מספרים חתומים של סבא שמעלים עובש, עכשיו משמתברר שיהודים אינם בטוחים יותר בישראל מאשר בגולה אני יכול לפתוח אותם מחדש, הרמן כהן פרנץ רוזנצווייג שמעון דובנוב ואפילו מרדכי קפלן לפני שנכנע לסירנות של הציונות החדשה שלו, באותה מידה שהיא לא בשמיים היא גם לא בארץ ישראל, לא ברבנות לא בכנסת לא במשרדי ממשלה לא בבג"ץ, קהילת ארגנטינה הייתה בונדיסטית לפני שהפכה ציונית בהשפעת שליחי הסוכנות היהודית דתית בהשפעת מרשל מאייר ושליחי חב"ד, אפשר לראות בה את היצירה הפוליטית הפתטית ביותר של הבונד, הקולוניות של הברון הירש קיבלו את אלה שלא יכלו להגיע לארצות הברית, התיישבו בתחושה שהם מניחים אבן פינה לאוטונומיה יהודית, קרקע לא חסרה רחבה ופנויה, בבואנוס איירס ובערי הספר נפתחו בתי ספר תרבות, למדו יידיש קראו שלום עליכם רכשו מיומנויות, הירש לא התחרה עם רוטשילד, בראשית דרכם היה להם אותו קטר בפריז, הירש חשב שפלשתינה לא תוכל לקלוט את המוני היהודים ממרכז מזרח אירופה, רוטשילד נשבה בקסמי המושבות שהוציאו את היהודים מהדוחק העליבות הקנאות של ירושלים, יועצים מפקחי עבודה מנהלי בתי ספר עברו ממקום למקום, לפעמים דרך מרוקו שם פעלו להרחבת רשת אליאנס שהייתה הזרוע השלישית של המפעל הפילנטרופי של רוטשילד את הירש, פלשתינה התקשתה להחזיק את חלוציה ארגנטינה שמרה עין מתגעגעת על אירופה לטשה עין חומדת על אמריקה, אחרי הקמת מדינת ישראל צאצאי הבונדיסטים עברו לרקוד ריקודי עם להתנצח עם גורדון לקרוא בברנר להתווכח על הפיכת הפירמידה של בורוכוב גם אם המשיכו לזלול בשר סדו ולהשקות את עצמם במאטה, הנכדים והנינים כבר חיפשו את הגשמתם בקיבוצי ארץ ישראל, בראשית שנות ה-70 הקיבוץ היה בגדר שתי וערב של מבטים אדישים מקפידים מבקרים, חציית חדר האוכל הייתה קטע במחול ההגשמה עצמית של כל אחד, עד שהגעת למקומך עברת מבחנם של מאות מבטים, המייסדים שהלכו לעולמם הבנים שלא ויתרו על העקרונות הנכדים שחלמו על המסע לדרום אמריקה, למרות הערצתם לבורחס מטיבי הקריאה מקרבנו שקעו בספרות העברית, שמרו מאוד על נפשותיהם מפני היהדות, התלהבנו מדי מכדורגל כדי להצמיח יותר מאשר קבוצה קטנה של רופאים וחוקרים, כולם תהו מה יהיה איתי, האם אעזוב ללימודים אסע לשליחות בארגנטינה אעבור לנהל את המטע, אלך בעקבות בת זוגתי אתעקש ואביאה אלנו, עברנו ליישב את הנגב המערבי, לא היינו גיבורים היינו חלוצים לא רצינו להופיע בסיפורי גבורה ועוד פחות להימנות עם קורבנות ההתנפלות הפראית של החמאס, כעבור קרוב לשנה אני תוהה איך הבאנו עלנו ממשלה כה מחפירה משפילה, לא הקרבנו את הבונד על מזבח הציונות כדי להמליך עלנו זוג מלכותי מופרע ומשרתיו סריסיו, מעריצו של פאולו פריירה נפגע קשות מהפיגוע המשפטי קטלני של לוין הסהרורי חסידו של הצ'ה נצרב קשות מנביחותיו של רוטמן הכלבי, הפסיכיאטר שעוקב אחריי אומר שאני מטולטל מדי כדי להתאושש, הבונד השואה הציונות הקיבוץ ההתנפלות עליו מכל הצדדים, להשלים להתנחם להתעודד, עוד נצא מהאבל נשקם את היישובים נקים אתרי הנצחה, המלך אשתו בנו ימותו מות איזבל, הפיגוע המשפטי הוא שהביא עלנו את המפלה הצבאית שחרצה את גורל ישראל, התברר שהאויב האמיתי מכרסם בתוכנו ממרר את חיינו, החרדלים החרדים האמסלמים, בכפר עזה כרתו גפיים לילדים ברעים ריססו רוקדים בכדורים בבארי העלו באש בתים על יושביהם, מיטות ילדים מגואלות בדם כלבים ירויים על הדשאים, הרוצחים הסתכלו בעיני קורבנותיהם לפני שחיסלו אותם, לעומתם האויב הפנימי מסובב את סכיניו החלודים בגב הלוחמים בעודם נאבקים בשם אחדות שכל כולה רמייה לשם שמיים, האנשים היפים הצעירים הנמרצים עוד יעזבו לאיי הפריחה השלווה השלום, לי לא נותר אלא לסגת לבונד נעוריי להמיר את געגועיו לקיבוץ לגעגועים מאוחרים למוזסוויל שדותיה ציפוריה בית הכנסת שלה גם אם הילדים הנכדים מה שנותר מהחברים אוסרים עלי כל הרהורי עזיבה ירידה חזרה לבקתה בשום מקום, הוותיקים עוד ישובו לבארי ניר עם כפר עזה כי לא ירצו לסיים את ימיהם בבתי מלון שהוסבו עבורם לבתי אבות, הירש צפה אולי את התסבוכת הגורלית, ארגנטינה חיפשה מהגרים פלשתינה הקיאה אותם, ישראל עלולה להתצייר כסוגריים משיחיים-ציוניים בהיסטוריה הגלותית של היהודים בגלל שמתנחליה התפרעו בשם ה', הבריונים רצו כדברי כהן להיות מאושרים, השתעשעו במדינה קיקיונית שהפכה בדמיונם הפרוע למעצמה והיא התנפצה להם בפנים, לא הופתעתי מקלקול המידות אצל בני יהודה מהסתאבות החברה קדישא מהתבהמות העסקנים, לא יכולתי להרים קול לא היה לי קול, נודיתי על-ידי חילוניים ודתיים כאחד סופרים ומקובלים כאחד, כל אימת שנתקלתי בשכירי המוסדות הלאומיים במרביצי תולדות ישראל במאדירי מהדירי הציונות מקרב התועמלנים מסבירנים משפיענים אבחנתי בגעגועים לגלות, כל מי שרק יכל התמקם לו אי שם באוויר עם רגל בישראל רגל בניכר, הממולחים ביותר התחלקו בין ירושלים וניו יורק תל אביב וברלין, היהדות יכלה להיות מרתקת לולא הרבנות יצרה בעלות גם על המאבק נגד ההתבוללות גם על החזרה בתשובה, לא פלא שהיא נכשלת בראשון עד כדי ייאוש מצליחה בשנייה עד כדי בחילה, אפילו אחרי הדמויות הנאורות איני מצליח לעקוב, נוח הררי שלמה זנד אווה אילוז, הם שבלוניים מדי בשביל הילד שבילה את חופשותיו אצל סבו במוזסוויל תרגל את היידיש שלו הכשיר את עצמו להעתקת שורשיו לעמק יזרעאל, עוסקים בסכנות הבינה המלאכותית קיומו אי קיומו של עם יהודי כרכורי אהבה בסיפו של הר געש, מסקנתי נחרצת גם אם מוקדמת מאוחרת מעורערת, להיות יהודי זה להרגיש זר לעצמך ומאוים על-ידי האחר בכל מקום על פני האדמה, לו יכולתי לחזור על ההרפתקה הייתי מתנדב בתור רופא בזמביה מורה בקולומביה חוקר ספרות באוקספורד מטפס הרים בנפל, הקערה התהפכה אצלי מהר יותר מאשר אצל לוחמי הגטו-מלאח, יכול להיות שהיא חיכתה לאירוע המצמרר של אותה שבת שחורה שהחליפה את קולי השיבה אותו לילד ממוזסוויל, מרוב כאב אבל כעס בגידה, חזרו לאותם רינונים על כוחנו באחדותנו ערבות הדדית מלחמת אין ברירה כי אין מקום אחר, למרות גלי האנטישמיות יש את כל היבשות כל האוקיינוסים כל האיים, מרחב נדודי היהודי מתפרש מחדש על כל כדור הארץ, יוכל להקים לו קיבוץ עם אכסניה עבור מתנדבים בכל מקום שקורא לו, להתפלל תפילת יחיד בכל מקדש שבו עולה תפילה, לחכות לביאת המשיח שלא יבוא, לפעול להשכנת מלכות שדי שאיש אינו יודע למה תדמה, היהודי כבר לא יחשוש שבוקר אחד יופיעו בדלתו כדי לעצור אותו להמית אותו, היהודי הציוני קיבל מכה קשה עד אנושה היהודי הנודד אובד מעורער חוזר, ספרייתו חובקת עולם מתנסחת בשלל שפות, צווייג פרוסט בשביס סנגר עגנון, קפקא בעיקר קפקא, לא אנטי ישראלי לא אנטי פלסטיני לא אנטי אמריקאי לא אנטי רוסי לא אנטי דתי לא אנטי אנושי לא אנטי אלוהי, לא מתערב לא נמנע לא מהמר לא מחשיב את עצמו ועוד פחות את האחר, בעד הבהוב הכוכבים רשרוש הגלים שגב ההרים פלאי החיים, יכול להיות שאנשי חב"ד קדמו לי הם לא היה צריכים לבנות להם כפר, אני מבקש להשלים את מסע חיי בלי להתבייש בו, לעבוד כל יום אל חדש לצלול כל לילה לחלומותיי להתעורר כל בוקר להפתעת יומי האחרון, האדם הוא פאר היצירה במידה והוא מסיר מעליו את קללת חמדנותו רהבו גווייתו, מצווה עליו לראות את עצמו כנווד שלא מבקש מאיש ללכת בעקבותיו, בעזרת כדורי הפסיכיאטר עוד אחזור לבארי כדי לחפש מזכרות של עמק יזרעאל בין ההריסות ואולי גם למוזסוויל כדי לעלות לקברו של סבא