רוח נשברה: שינוי קונספציה

לא הקונספציה קרסה המדינה קרסה, צבאית כלכלית חברתית מוסרית דתית, אחרי 130 שנות ציונות 77 שנות עצמאות 57 שנות אפרטהייד היא כשלה למרות הישגיה, ארץ מקלט גלי עלייה כור היתוך החייאת השפה העברית, קיבוצים מושבים מושבות עד לגדרות, רשויות מס יעילות במיוחד, משטרה סבירה של אזולאים, יציאת החברה קדישא מהגטאות פלישתה לערי שדה מתרוקנות מתושביהן החילונים, מצעדי קבורת אחרי ארונות שחורים של גדולי הדור מצעדי גאווה אחרי עגלות פרחוניות של עליזי הדור, משוררים סופרים מלחינים חוקרים שחקנים ליצנים, כל שבוע גילוי מרעיש כל חודש חידוש משנה סדרי עולם כל שנה פרס בינלאומי, ישראל נהנית מחסדי כל האלים כפופים כולם לסמכות אלוהי ישראל, השיב אותנו לארצו כבראשונה עומד לצידנו, אומות העולם לא יכולות לנו בית הדין הבינלאומי לא יכול לנו, לא צריכים את אמריקה בריטניה גרמניה עושות טובה לעצמן, אנחנו כוכב עליון בעולם וכל המערער על גדולתנו צדקתנו תושייתנו אנטישמי לא יכול לקבל שכל מה שאנחנו מתנסים בו מצליח לנו, ממירים מוח בכוח כוח בראווה, ניפוח חזה צבאי ללא תקדים בהיסטוריה האנושית עם צבא של חוליות חיסול המתחפשות לסיירות של טייסים סרבנים יפי נפש המפילים בניינים על יושביהם, נוכל לכל מתקפה נצא מנצחים מכל מערכה, אנחנו חזקים מוגנים מבריקים, קונצפציית הרהב היא שהתערערה עם פלישתם הרצחנית של העזתים ללוח העברי, התעוררו בוקר אחד אחוזי אמוק התנפלו על היישובים העיירות הערים רצחו אנסו שרפו חטפו, מסמנים בדרכם הנחושה פראית שלא יהגרו לשום מקום לא יקבלו את משטר האפרטהייד היהודאי לא יחיו בתנאי בית כלא בהשגחת כלאים כופרים שומרי גבול ללא גבולות, לא רצינו לראות את העילה הסיבה המניע לא צפינו אותם, אסרנו על העולם לראות את ההקשר, רק שונאים טוענים שאירועי שמחת תורה האיומה באו על רקע קולוניאליזם בוטה דוחה של יהודה, היא שוכנת במרומים שיכורת גבהים מסרבת להתפכח, לצידה ערב רב של ברסלב חב"ד באבא מטפח פולחנים מקברים, קנאים סיקריים חותרים לשיבוש סדרי ממשל משפט מאיימים לכבוש את נציבות שרות המדינה המשטרה הצבא למשוח את הרב ממרי על הר הבית, משתלטים על הרנטות הסימבוליות של מורשת ישראל התנ"ך התלמוד הציונות החלוציות זמרת הארץ, המלכודת עלולה לסגור עלנו אם במקום חשכת הרבנים הרהב האקדמי פיגור הפוליטיקאים לא נפתח דרכי חשיבה ותגובה יותר מאופקות אציליות, המרוקאים לא יתעשתו בקצב הנדרש כדי להסיר את תמיכתם מהנבל הפולני, החברה קדישא לא תגמל מנטייתה להיקבר בעודה בחיים, החרדלים לא יתנערו מהזיותיהם המשיחיות, הם מתגלים מיום ליום כחוצנים מנותקי קשר תלושי מרחב, מאמינים בכוח שמעולם לא היה להם שהופקע משכירי החרב שישראל העמידה לרשותם כדי לפרוע בערבים להשחית את נשמות חיילי החובה, קטועי יד נטולי זרוע קוראים בקול ניגר ביד חזקה ובזרוע נטויה נפדה אותך יהודה, לא כוחנותם מפריעה לי אלא טיפשותם לכפות את רצונם צדקתם הבטלים בכל קני מידה על העולם הרחב, הייתי ממליץ להם למהול את דרשותיהם באבחנות מינימאליות אם הם חפצי חיים, מרוב צידוק הדין הם מעוותים את הדין, השר לענייני מורשת מרושע בן לרשעים הציע בראשית המלחמה להטיל פצצת אטום על עזה, "אנחנו לא מדברים על טרנספר אנחנו מדברים על מעבר אנחנו מדברים על הרצון לשפר דיור לעזתים", מקרה אחד מיני רבים שיובאו בפני הועדה הפסיכיאטרית הממלכתית לכשתקום לבדיקת מצב בריאות הנפש של היהודי בימים אלה, ישראל הפסיקה להיות מדינת מופת הפכה למדינת גיבנת, הפסיקה להיות מעצמה צבאית הפכה לגרורה מכבידה על ארצות הברית, תושביה כה התנפחו שאפילו אלוהים שבגד בהם ביום שמחת תורתם תורתו לא יוכל להוציא את רוח הבחירה ממפרשיהם, הם כבר נעים ונדים במקום מסתובבים סביב הפופיק המגרד שלהם, הקונספציה היחידה שקרסה ב-7 באוקטובר היא של הציונות הכוחנית קולוניאליסטית גזענית משיחית שדגלה בניהול הסכסוך עד להיעלמותו הניסית, ללא שלום ללא מדינה פלסטינית עם אפרטהייד, אפילו פרופסורים באוניברסיטאות לא מפרים את שתיקתם מפחד הזמרים המזרחיים אינקוויזיטורי זו ארצנו, אנשי משרד החוץ לא נגמלים מסטייתם המקצועית להוקיע את עמיתיהם ברחבי העולם להאשים אותם בחוסר יושרה אינטלקטואלית עצלנות מוסרית, חוששים שתתברר להם הרקמה הקולוניאלית שעליה הציונות נאלצה לשזור את מפעלה הריבוני אחרי 1200 שנות נוכחות מוסלמית, לא מבינים מה מסמלים מבשרים אירועי שמחת תורה האיומה ממשיכים בשלהם, מהדורה חדשה של צופנת פענח פרשנות עבה של השגריר הבלתי נלאה בלתי פורש רון פרושאור, מכריזים על טכסי זיכרון בניצוח המקוננת החנפנית הלאומית מתקוטטים על עריכתם כאילו נועדו להחזיר את החטופים למחול על סיאוב שאננות הצבא למחוק את פשעי הכנופייה המושלת, העצמאות היהודית התנפצה לרסיסים ושום טכס לא ידביק את השברים מחדש, כעבור שנה שילמנו באלפי נרצחים נופלים עשרות חטופים אלפי פצועים עשרות אלפי עזתים הרוגים, מרוב גיבורים לא מתרגשים משלימים עם גזירות השכול, איש לא יודע מה לומר איש לא אומר דבר, מבליחים פה משפט יפה שם משפט נוראי, השלמת המשפחות השכולות מאיישת למדי, כאילו מבינות שלא יהיה שלום לעולם, שזה יהיה המחיר שנצטרך לשלם כדי לשרוד, במיוחד עכשיו שהאנטישמיות מרימה ראש מצדיקה את הניתוח שעליו מתבססת הציונות, אני לא מצליח להתאושש למרות שאני לא מפסיק להזיל דמעה מול המסכים להתפקע מצחוק מול דרישות בני יהודה האכזריים טיפשים, אולי קשיחות לב מולדת אצלי אולי ייאוש הימים האפורים אולי גודש הסיפורים אולי גיבוב ההספדים לבטח תשישות הנפש היהודית, כולנו לקינו בחטא ההיבריס, הרבנים הפרופסורים העשירים העניים הדתיים החילוניים, איני רואה מוצא איני תולה תקווה, ההתפרצות הבאה תהיה עוד יותר איומה, בעוד עשר או מאה שנה, גנרל הגון מפרט את האתגרים הצבאיים העומדים בפנינו, הכול יותר מאותו דבר, במרחב הקיברנטי הכטב"מי הטילי במרחב החלל, מפרט את תוכניתו המראיינת משסה אותו, במקומה הייתי אומר לו שבמצבה הצבאי הנוכחי ולפי תחזיותיו עדיף לסגור את המדינה להחזיר את המפתחות לאלוהים, אחריו עולה עוד גנרל חצי גנרל שמוסיף את המרחב התת קרקעי, כולם שוכחים לומר איך מנצחים מנטרלים מיליציות נחושות מיואשות מתאבדות שמבקשות חריץ של תקווה באפלה הגבירית-רגבית-שיקלית