June 2018

24 Jun 2018 חדשות סבוניה: ממלכת הכדור

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

פעם אי אפשר לומר שלא נערכתי. ביטלתי את כל חבילות הגלישה, את כל הערוצים. הכנסתי את הטלוויזיה ואת מכשירי הרדיו לבוידם. גזרתי על עצמי התנזרות מכל מנעמי החיים. העיקר שלא להיתקל בכל צורה שהיא בכדור. לא רציתי לא ביד אלוהים ולא ברגל אלוהים. הייתי נחוש שלא להפר את נדרי. לא לשמוע, לא לראות, לא לדבר. אבל בכל פעם שלקחתי מונית נתקלתי בכדור הארור ובדברי פרשנות עליו. לא קרה שלקחתי מעלית שלא שוחחו בה על תוצאות יום אתמול ועל המשחקים המתוכננים לאותו יום. לא התיישבתי בבית קפה שבשולחן השני לא עסקו בנבחרת שתיקח את הגביע. לא פתחתי את הפייסבוק שלא קיבלתי את הכדור בפנים. לא ישנתי שינה מעורערת שצרחות השכנים לא הבקיעו את חלומותיי על עולם נטול כדורים. מצב העצבים נעשה כה קשה עד שחזרה אלי פרנויית הכדור. בצר לי הלכתי לפסיכיאטר מידידיי. אדם אינטליגנטי לכל הדעות, מצאצאי הבילויים – מלח הארץ. ייאמר לזכותו שהוא לא מאמין בפסיכיאטריה יותר מאשר ברפואה. הוא נוהג לפי הסיסמא: "לקית, תתפלל, הבראת, תתפלל." הוא לא מאמין לא באלוהי ישראל ולא באלוהי עשיו וישמעאל. הוא פשוט מאמין בתעצומות הריפוי הגלומות בכל אחד ואחד: "מי שרוצה להבריא מבריא, מי שאינו רוצה – מת." כל השאר סמים ופטפוטים למכביר. פטפוטיו לפחות אינם פטפוטי סרק. הוא היה רוצה, אני חושב, לעסוק במשהו אחר אבל הוא חסר מקצוע. הוא בילה את עשר שנות חייו היצירתיות ביותר בללמוד לחקות את שאר הרופאים ולשקר לחולים. היות שאני היפוכונדר לא קטן, אני מתייעץ איתו לפני שאני נעתר להמלצת מומחה כלשהו למרות שאני מכיר את השורה האחרונה בדבריו: "אם אתה רוצה לחיות – תחיה, אם לא – תמות." כפי שאתם נוכחים לדעת, הוא לא מנסה להיות יצירתי במיוחד. כאשר באתי אליו, הוא שאל על מצב הלב, מצב הפרוסטטה, מצב הראיה. הוא רק שכח לשאול על מצב הרוח: "אם אתה כבר מבקש אותי לשאול אותך..." "בכי רע", עניתי. "אז רע מאוד." "אני לא מצליח לברוח מהכדור." "הכדור של קפקא?" הוא קורא כפייתי של קפקא ורואה בו את נביא סבוניה. הוא הקשיב לי בסבלנות, הנהן בראשו ולא הסתיר את חששותיו. זו היתה, אם איני טועה, הפעם הראשונה שהתייחס אלי ברחמנות. הוא לא אמר מילה ורשם לי הפניה לטיפול קבוצתי יחיד במינו שמתקיים פעם בארבע שנים. ומזה שבוע אני משתתף בסדנא לאהבת הכדור. משכימים עם שחר ובמשך שעות רודפים אחרי כדורים שכל מיני סוטים מגלגלים על המגרש. אחרי ארוחת בוקר, אנחנו לומדים לכדרר – סתם לכדרר כאילו לומדים לחזר אחרי הכדור ולפלרטט איתו. בהמשך לומדים לבעוט בו כאילו דוחים אותו. משמשים שוער בתורנות. מרימים כדורים, מרקידים אותם, מחבקים אותם... מנשקים אותם. אחרי ארוחת הצהרים, אנחנו עוסקים בתיאוריה עם גדולי הכדורגלנים המספרים את חוויותיהם מן המגרש, וצופים בקטעים מובחרים של גולים היסטוריים. לקראת ערב, אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות ועורכים משחק דמה. אחרי ארוחת הערב, אנחנו לומדים את האומנות – הקשה מכל – להיות אוהדי כדורגל. צועקים בקצב. מוקיעים את אורחות חייה של האימא של השופט. משננים קללות עסיסיות בכל השפות. ולא הולכים לישון לפני שמילאנו כמה טבלאות טוטו. לפסיכיאטר שלי יש עוד סיסמא: "במקום לנסות לגרש את השדים האוחזים באנושות תלמד לחיות איתם ואף לאהוב אותם."

23 Jun 2018 DANS LE SILLAGE DE NIETZSCHE : LE RIRE CAVERNEUX DE ZARATHOUSTRA

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

La tragédie représente une tentative d'arracher l'homme à l'horreur de la réalité et à la cruauté de la vérité. En proposant des manèges où il se donne contenance, elle se propose en recours contre le dégoût de vivre. Nietzsche distingue dans la tragédie grecque entre le sublime et le comique...

19 Jun 2018 CHRONIQUE DE MOGADOR : LA PLACE DES HIRONDELLES

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C'était sur cette place que je retrouvais les hirondelles le soir, sur le seuil de la synagogue de la Casbah, la plus grande et cossue de la ville, dans l'attente du bedeau qui arrivait chargé d'un lourd trousseau de clés. La place est plantée d’un vaste hévéa qui résonnait de...