March 2023

18 Mar 2023 חדשות סבוניה: מרוקאים ופולנים

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

חמישים שנה – חצי מאה! – אני גוזר על עצמי שתיקה בנושא. לא מדבר בגנותם, משתיק כל ביקורת עליהם. על חוקריהם גם כאשר מחקריהם לא תמיד עומדים בסטנדרטים הפילולוגיים האלמנטריים ביותר ונערכים ללא רגישות הרמנויטית כלשהי; על אמניהם, גם כאשר הם נטולי כל רגישות אסתטית ומפיקים יצירות זולות. הצטרפתי למקהלת המהללים כל פעם שמשורר צעיר נחלץ משוליותו ונתן לה ביטוי שירי. מחיתי כפיים על כל פרס שהוענק על הישגים ולא חשוב במה, אם בזכות או אם כדי לקשת רשימה של זוכים. לא התרעמתי על פליטות פה שהצביעו יותר על בורות מאשר על חוכמה ולא מחיתי נגד הצהרות מופרכות. השלמתי עם פולחנים עממיים גם אם לפעמים הבעיתו אותי, עם מנהגים גם אם צרמו לי; קיבלתי בהבנה כל מיני התארגנויות שלא נשאו בשורה מיוחדת ליהודים ועוד פחות להודים ולסינים. אפילו התייחסתי לדרשות רבנים מטורללים כאל מופע סטנד אפ על אלוהים. לא ערערתי על גינוי של עודד קוטלר, יאיר גרבוז ואהרון ברק, גם כאשר צדקו למדי – אפילו ברק, בעיקר הוא, שנטל על עצמו להיות שופט בישראל ולהכיל במקצת את הקרקס בכנסת. אימצתי ללא סייגים את הנרטיב שרווח עד עכשיו. בעשורים הראשונים למדינה, הייתה השפלה זדונית של המזרחים בכלל והמרוקאים בפרט על-ידי הממסד. האשכנזים – נגיד קואליציה של פולנים ורוסים שקיבלה רוח גבית מנומנקלטורה אוסטרו-הונגרית – לא ספרו את המרוקאים, התחלחלו מהם, הטילו ספק בכישוריהם, ראו בהם יהודי בררה, לא רצו בהם, התייחסו אליהם כאל בשר תותחים או כאל נציבים בהגשמה הציונית וכו'. הם רוכזו בשכונות נטושות שהתרוקנו/רוקנו מתושביהן הערביים, במעברות, בשיכונים... ונתבקשו להקים עיירות ספר. הם טופלו נגד שחפת, גזזת ושאר מחלות שאפילו לא טרחו לשים שם עליהן, וגויסו לעבודות יזומות. עסקני המפלגות ששלטו אז – מפא"י שבינתיים נעלמה, המפד"ל שבינתיים התגלגלה למפלצת – נטעו בהם תחושות עליבות ודרשו מהם... הכרת תודה תמידית. הערעור הזהותי היה גורף למדי, מובנה באווירה הכללית, באמצעי התקשורת, במערכות הממשל. הגורמים הקולטים נטו לפקפק בשפיות הדעת שלהם, בשורשיות אמונתם, באינטליגנציה הטבעית האלמנטרית שאפשר למצוא אצל כל אדם באשר הוא אדם. לא רק שאימצתי את הנרטיב, חוויתי אותו על בשרי. על בסיס קבוע, מצד פרופסורים לא פחות מאשר רופאים ופקידים. הייתי מאלה ששמרו על שמם המקורי ועל המבטא שלהם. היה ביחס אלי ערעור על איני יודע מה שהתגנב למבטים, להבעות פנים ולכל מיני ביטויים שהרשיעו את בני שיחי. לא הזיתי, הייתי ברברי מדי, עם חושים מחודדים שאפשר למצוא רק בהרי האטלס, חוויתי גזענות. מאז שנות ה-90 יותר ויותר מרוקאים נחלצים מהדוחק ומהטינה ומגיעים לעמדות מפתח. הם לא מפסיקים לכבוש עמדות בכל התחומים וייצוגם בעולם המחקר, היצירה, הרפואה, העסקים, התקשורת, ובממסד הבטחוני, על כל זרועותיו, הולך ומתרחב. נישואים מעורבים הקהו במקצת את תחושות התסכול שהיו נטועות בקרב הדור הראשון והשני. רק בתחום הפוליטי הם נכשלים כישלון צורב. להוציא את דוד לוי, שראשו נערף ללא רחמים על-ידי פולני הליכוד (לא ידענו אז שלנתניהו כישורי חיסול כה שפלים), ואריה דרעי, שלא ידע לכבוש את יצר הראווה שלו ולהטמיע נורמות ציבוריות של הסתפקות במועט שהלמו את התיקון הגדול של הרב עובדיה יוסף, כולם היו ממוצעים ומטה והגרועים ביותר הצטיינו בגסות רוח. כישלון המרוקאים במגרש הפוליטי העיב על הצלחתם בשאר התחומים. לא עמדותיהם הפריעו לי, אלא התנהלותם הנקמנית המשסה הפוגעת – כאילו היו נטולי כל חוש ממלכתי (למדינה). לאחרונה, במקום להציל את ישראל מפולניה, הם עושים יד אחת עם הגרועים שבמחולליה, הן בליכוד והן בכתות החרדיות האשכנזיות. אני תוהה מה להם וללוין התימהוני, רוטמן הדורסני או גפני הרשע? למה הם נותנים לנתניהו, המוחזק עכשיו כשקרן פתולוגי גם על-ידי הקהילייה הבינלאומית, בוושינגטון ובמוסקבה, ברומה ובברלין, בראבט ובריאד, לרכב עליהם ולעשות מהם צחוק. אינני מוכן יותר להיות שבוי בתמיכה בלתי מסויגת בעדה שחלקים ממנה בוגדים במורשת הסבלנות והסובלנות שלה – כפי שהיא באה לידי ביטוי במחקרים על רבני המגרב ובמימונה ומסורת קבלת האורחים שלה. למרות כל אהבתי, איני מבין את תלות רבדים בלתי מבוטלים בנוכל הכי גדול שקם ליהודים מאז הורדוס שהיה אדומי לא פחות מאשר הנוכל פולני במבנה הנפש שלו – להסיר ספק ישנם פולנים אצילי נפש, הם נאורים, אדיבים ונדיבים ושוהים בעיקר בארצות הברית, ופולנים חמדנים סוררים גזענים והם מתגוררים בקולוניות הגזלה של יהודה ושומרון. אני תוהה למה דווקא מרוקאים מצטרפים לפוטש התיאוקרטי שאלה רוקמים תחת גגות הרעפים שלהם שהונחו על חשבון עיירות שמתקשות להיחלץ מתנאי הדוחק שאליהם הושלכו – ושלא יספרו לי שזה בגלל ההרכב של בג"ץ. הם כבשו עמדות לא פחות יוקרתיות, גם בבג"ץ הם יצטיינו וידעו לרסן את הקנאות הדתית הבלתי אחראית של החרדלים, ולהפסיק את תועבת ההתנחלות המרוששת – ביטחונית, כלכלית, חברתית, מוסרית, דתית – את ישראל. הם האחראים למצב אליו נקלענו ולולא התמיכה שבה הם נהנים בקרב פלחים לא מבוטלים באוכלוסייה המזרחית ספק אם היו מעיזים לחלל שם שמיים ולעוות את עבודת הבורא בצורה כה אווילית. האירועים שאנחנו חווים בימים אלה – לא מדובר ממש בהפיכה משפטית אלא במלחמת דת –משחררים אותי מאיסור ביקורת על המרוקאים. אני לא אתלבט יותר כדי לשכתב את תולדותיהם במרוקו או את תלאותיהם, הישגיהם ומחדליהם בארץ. אני מרשה לעצמי להציע שכול מי ששוקל להגיב לפוסט זה בצורה בוטה ופוגענית – במידה והוא יופיע על המסך של אנשים שעוינים את עמדותיי – שיתאפק לרגע וינסח את תגובתו בצורה שתכבד את עצמו.

15 Mar 2023 NOTE DE LECTURE : CHARLES DICKENS, LE MAGASIN D’ANTIQUITES (1841)

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’est l’odyssée d’une enfant et de son grand-père, par les rues et les routes vers nulle part, poursuivis dans un premier temps par un monstrueux nain, recherchés dans une deuxième partie par un mystérieux gentilhomme. Ils rencontrent toutes sortes de personnages dont des forains, des gens du spectacle, des bateliers,...

13 Mar 2023 CHRONIQUE DE PHILISTIE : UNE VILLE A PALABRES

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C'est une ville à palabres. Des marmonnements. Des incantations. Des prières aussi. Des congrès où l’on débat de tout et de rien pour se dérober au seul débat qui la passionne vraiment et passionne l'humanité, celui sur l’existence ou l’inexistence de Dieu. Sans toutes ces inepties – de l’infinité absolue...