March 2023

11 Mar 2023 חדשות סבוניה: נפל דבר
Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

אני מתחיל לרחם עליהם. הם לא מבינים שנפל דבר בישראל ושמה שהיה לא יהיה עוד. בין אם תוסר הפיכת העוועים של הזוג לוין-רוטמן ובין אם היא תעבור. בין אם סמוטריץ' יופל ממטוס אמריקאי באמצע הלילה ובין אם בן גביר יובא בפני בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג ויוטלו עליו 20 שנות מאסר על שיסוי אדם ברעהו ללא הבדל גזע, דת, לאום, גיל. ההסכמה הלאומית והתמימות האזרחית שרווחו פה לא ישובו עוד. כל הדיבורים על אחדות וערבות הדדית נבובים למדי. נקעה נפשי, אני מודה, מהבולשיט על אחווה יהודית-שבטית, בין אם בפי מצדדי הרפורמה או בין אם בפי המתנגדים לה. דבר לא יאחה את הקרעים שרק ילכו ויתרחבו. אנחנו כבר לא עם אחד, לא מהווים אומה אחת וספק אם אנחנו חיים באותה מדינה. השתלשלות האירועים מצביעה על נכות תיאולוגית-פוליטית, הרבה יותר עמוקה ושורשית, שעלולה להוביל לקריסת ישראל. סביר להניח שהמתנגדים או בניהם לא יוכלו לשאת יותר את שטפי המוח של החרדלים ולא את סתימות המוח של החרדים. פחות ופחות אנשים יקנו בעתיד את הלוקשים שלהם, על קדושת הארץ ועל אוהלי שם. ההפיכה נועדה מצד אחד להכשיר את הקרקע לסיפוח יהודה ושומרון ולהפיכת כל ישראל למדינה אפרטהייד מוקצית מחמת מיאוס בקרב אומות העולם ומצד שני להטמעה הדרגתית של חוקה תורנית-הלכתית. בעוד עשר שנים אם לא השנה. אז נקבל מפלצת גזענית-תיאוקרטית, תהיה הפשרה אשר תהיה היום. כל הסימנים מעידים על כך שבסופו של דבר ישראל תקרוס צבאית, כלכלית, מחקרית, רפואית... חברתית. הכוחות היצרנים והיצירתיים ימצאו את דרכם למחוזות אחרים כדי שבניהם ובנותיהם לא יגנו בגופם על הזיות המתנחלים ועל פיגורי החרדים. הם לא ירצו להיות פראיירים יותר. לא מתגייסים, לא מתייצבים, לא משרתים אלא אם מדובר במדינה דמוקרטית ליברלית שוויונית ופרוגרסיבית. המתנחלים והחרדים כה השתכרו מניצחונם בבחירות עד שהם לא מבינים שהם כורתים את הענפים שעליהם הם מנהלים את חייהם הטפיליים. אני לא מופתע שהם דוהרים במלא הכוח, בלי לשעות לאזהרות, הם פשוט מאפיה קטנה של קנאים שמושכת מאחוריה אנשי עמל ואמונה מרוכזים בערים, בשכונות, בבתי כנסיות. פצצה איראנית לא מאיימת על ישראל אלא אם נביא אותה עלינו במתקפה מטופשת ולא מתואמת עם ארצות הברית. הפלסטינים לא מאיימים על ישראל אלא אם נתמיד במדיניות של התנחלות פראית שדוחקת כל ילד וילדה לשאת נשק. המתנחלים הם המאיימים על אושיות מדינת היהודים החופשית, החרדים הם המסיגים אותה לאחור – להכלאה עלובה של גטו ומלאח. בינינו יוזמת לווין-רוטמן מגוחכת בכל קני מידה. תפורה על-ידי פולנים קטנים לממדי פולניה קטנה הצמודה לשולחנו של גביר הרוחש בוז לשר האוצר שלה, לשר המשטרה, לשר התפוצות, לשרת הפרופגנדה... ולמושל-נוכל עליהם. אבל יצא והיא פועלת כפצצה קיומית שמערערת את סיפי המדינה. משהיא נזרקה אפשר להתנחם בהצתת התקווה מחדש. מה שקורה בימים אלה יציל – אולי – את ישראל. מפעל ההתנהלות כבר לא מצטייר כבלתי הפיך. אפשר וראוי להתכחש למלכות יהודה, להתנער ממנה ולהזמינה לשאת בעצמה את מלא האחריות על הגנתה. באשר לחרדים, משמתברר שהם מקריבים את בניהם ואת בנותיהם של אחרים בתור חובה פולחנית לאלוהים יותר גרוע מהמולך, איני מרגיש בשותפות גורל כלשהי איתם. מדובר אולי בשעת כושר שלא הייתה כדוגמתה בעבר. אפשר להכניע את כוחות ההרס, אפשר להקיא אותם מחוץ להיסטוריה בלי להינזק מהם, ולנקות את המדינה מתועבת האפרטהייד. מדובר במלחמת שחרור ממלכות יהודה. לא רוצה במתווה מוסכם, באוהלי הידברות, בתעניות סרק. לא גישושים ולא מפגשים. הם יתקפלו רק אם יבינו, כמו כל הפשיסטים והחשוכים בעולם, שנגמרה חגיגת הזוהמה השלטונית שלהם. איני יודע מה יהיה המחיר אבל אני משוכנע שהוא עלול להיות יותר יקר אם נוותר לחרדלים-חרדים. הרי כולנו כבר טרוריסטים (כה התרגלנו להדביק מילה זו בלי אבחנה לכל לוחמי חירות עד שאנחנו מדביקים אותה לעצמנו) והלוואי והייתה לנו אצילות הנפש של אנרכיסטים. כולנו סחטנים וממנפים את כוחנו כדי להגן על עצמנו, על ביתנו, על חירותנו, על בנינו, על נשמותינו מפני זורעי פילוג ומחרחרי תיאוקרטיה. כולנו נפולת של נמושות ולא נתייצב להגן על קבר יוסף ולא על קבר חמור. הפרשנים והעיתונאים תקועים במדינה שכבר לא קיימת. הם שואלים שאלות שאבד עליהן הכלח. מה יקרה אם הטייסים לא יתייצבו, מה יקרה אם הורים יסרבו לשלוח את ילדיהם לשטחים. שאלותיהם נשמעות מתקופה אחרת ואתה מרחם במקצת על אנשים שנחשבו פעם לאינטליגנטים. נפל דבר בישראל שעלול להפיל את ישראל. חישול המפגינים מעודד אותי, עיוורון הקנאים וגסות הרוח שלהם מייאשים אותי...

Read More

Une ville auguste, toute de coulisses historiques et politiques, de tréteaux et d’arènes, de bas-fonds et de palais, comblée de voix domestiques, où l'hiver semble être un bel interlude entre l'été et l'été. Ses gens vendent des oiseaux et des souvenirs sur les Ramblas. Ils commencent par vous tirer les...

Read More

La langue constitue les archives les plus éloquentes de l'être tel qu'il s'éclaircit dans l'être-là – humain – qui le questionne et le légende. Elle restitue sa trame fondamentale, telle qu'elle se dévoile aux humains et telle qu'elle est assumée par eux en la pratiquant. Son étude s'impose comme préambule...

Read More

Pages