January 2026

17 Jan 2026 דבר אחר: הרב הינוקא

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

כה רבו הדרשנים שכעבור 20-30 שנה אנחנו שקועים בביצה של קטעי פסוקים ניסים מופרכים אשליות מטולאות דמויות הזויות. הקולות הבוקעים במוניות באוטובוסים בדוכנים פורשים התגלות עלובה בפי שחקנים תקשורתיים שצמחו על קרקע האמונה התמימה המיואשת מייאשת. רושמים ביקורי קברי קדושים כתרופת פלא לפגעי הנפש היהודית האבודה. לא מדובר בהרבצת תורה אלא בסחיטה באיומים שמימיים. צורם במקהלה המשסה הגאון הקדוש הינוקא ר' שלמה יהודה בארי. בפיו מדובר באותה דרשה על אהבת השם ועל הדבקות בעבודתו תפילתו. תופעה פלאית של החברה קדישא האשכנזית-מזרחית שירדה מנכסיה התורניים כדי להתמסר לקרקס סביב דחלילים רבניים מפוחלצים. כאילו מאחורי גדולי הדור מסתתרים דבילים דאורייתא. הדחליל הפלאי הנוכחי יושב בראשון לציון מקבל בראשון לציון. איש לא יודע את קורות חייו ממש. נולד בישראל בשנת התשמ"ח (1988), נקרא על שם שני סביו שלמה ויהודה. מצד אימו הוא נמנה עם צאצאי האר”י הקדוש. בגיל 3 נדד עם הוריו לרובע העתיק הקבלי האפל של גרונה, בגיל 7 עבר לסביליה, בגיל 14 חזר לארץ. ספק אם היה בבית ספר ספק אם למד בישיבה ספק אם הייתה לו חברותא ספק אם עשה לו רב. אדם צעיר יחסית שמפליא לשרשר שמות גדולי החסידות בלי להביא מדבריהם, בקול תפוס בנבכי חוכמה לאסירי עובדי השם. במקום לצעוק לשמיים הוא קורא לרחמיהם. שמע ישראל ה' הוא האלוהים ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. מתמצא בתולדות הצדיקים יותר טוב מצאצאיהם, הרבי מקוצק הרבי מלובלין רבי נחמן מברסלב. כל תפארתו בעיני בני אשכנז באה מבקיאותו בחסידות, במיומנותו לגולל שושלות להצליב אותן. מתי נולד ר' פלוני מתי הסתלק ר' אלמוני כמה ילדים הותיר כמה יורשים. היות והתאריכים חקוקים בלוח האזכרות הפנימי שלו, יוצא שכל יום אצלו הילולא. הוא גם שולט בקבלת השמות, ר' משה בן מרדכי זכותא ממנטובה ר' יעקב אריה גוטרמן מראדזימין ועוד שמות שעושים יותר רושם ממנחילים חוכמה. אופיו הילדותי של הפלא מתגלה במלוא תמימותו בתור אספן תמונות צדיקים. כל מי שמבקר אצלו נשאל על התמונות שבאמתחתו. ברשותו תמונות של הלב שמחה, מחפש תמונות של האמרי אמת מגור שצולמו בשבת על-ידי נוכרי, תמונה נדירה של ר' מרדכי שפירא יושב באוניה. התמונות מרכיבות מפעל הנצחה של צדיקים שהיו ואינם לא ישובו עוד אחרי התזזית החב"דית באבאית ברסלבית גורית שאוחזת בשנים האחרונות בהמונים מובילה אותם תהומה בעקבות החלילן מקיסריה. לאלבום שלו קרא ספר תולדות האדם, לא פחות לא יותר. תמיד ידעתי שגדולי ישראל אספנים ברובם אספנים בעיקרם, אפילו המנומקים ביותר שבקרבם כגרשום שלום ולטר בנימין אנה ארנדט שלא לדבר על הדור החדש המקבל את משכורתו מהאקדמיה כדי להרבות בהערות שוליים בתחתית העמוד שאליה כבר לא מגיעים. גם הוא יודע שכל פרסומו גדולתו באים לו מזיכרונו. כאשר הוא נשאל על תחרות הזיכרון שרווחת בעולם התורה הוא מיתמם ומוקיע את פולחן הזיכרון בתור סמא דמותה. הינוקא פטישיסט מועד אולי גדול הפטישיסטים מקרב עובדי העצמות. מתלהב משערה משערותיו של הגאון הרוגצ'ובר שמוצגת לו על ידי חוקר תולדות חייו, מגיב בהתרגשות, ממהר לנשקה. קולו עממי נטול אותם גינוני מלכות של רבנים מתנשאים. נוח לבריות מבויש מנוכחות מפורסמים גם אם קדים לו. מצטלם בלי להביט במצלמה מתעלם ממנה. כובעו שמוט על פניו מכסה את עיניו, לזכותו ייאמר שהוא נטול כל יומרה מחשבתית, חסר כל שיטה, נקי מכל חשד פילוסופי רפלקסיה עצמית העמדת פנים. ללא התחכמויות ללא התפלפלויות. כלוא בכתובים, מגרד בהם. דורש בלי סדר כתקליט בלתי צפוי המשתחרר לריק, בלי ספרים בלי רשימות. אורג את דבריו הנמהרים ממדרשים הלכות הרמב"ם ביטויים זוהריים. כאילו התורה הייתה צרובה בליבו בשרו קולו. לא דבריו מהלכים קסמים אלא גודש המקורות, ממסכת למסכת מספר לספר מפסוק לפסוק מפירוש לפירוש, עד חמישה במשפט אחד. מצטט בלי להסס להתלבט להתבלבל. בכל דבר יש קושיות ובכולן גרעין של אמת, אצל ר' שמעון ר' מאיר ר' נתן. הוא מתיר את הקושיות המעיקות ביותר. שומר מרחק ממחלוקות, השכינה מסתלקת בגלל מחלוקת. כולנו יראי שמיים דבקים באלוקות שמפזרת את מועקת הספק. אתה תוהה אם הוא תלמיד חכם תלמיד באבא תלמיד משרתיו המפלסים לו דרך בקרב חסידיו מכוסה בטליתו אזוק ברצועותיו. מתקבל לצלילי כינורות כמנהג הצדיקים, מנשקים לו את היד כמנהג הבאבות. רוקד בין העדות הזרמים החצרות הסעיפים. לא מותיר ברירה לקהל שומעיו אלא לומר אמן על כל מה שהוא אמר אומר עתיד לומר. גדולי הרבנים משבחים מקלסים מתעלמים, נהירין לו שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא. חסיד גדול של מידה כנגד מידה, דבר לא קורה במקרה, פותח את הזוהר רואה את העולם מקצה לקצה. כל ייעודו של האדם לגלות אלוקות בעולם הזה להגיע לעולם של מעלה שכולו שבת. הוא עצמו לא מתעסק בניסים מותיר את פרסומם לחסידיו. אחד מהם מספר איך יצא מתאונת דרכים ללא תחול כבד מעיים. שופדו לו הראות נשפכו עליו הקרביים, התגלה לו גידול בראש. הינוקא מסר לו את הווידוי של ר' נפתלי כץ, למחרת כבר נשם ללא מכונת הנשמה. לא רק את זה, הוא כבר לא נזקק למורפיום. לא רק את זה, הגידול במוח הלך והצטמק עד שנעלם. לא רק את זה. הנס מניב ניסים למכביר. הוא נאות לכתוב אותיות אחרונות בספרי תורה ואתה תוהה מה עושים עם כל ספרי התורה הללו, מאחסנים אותם בארונות עד שבאחד הימים מגלים שאות חסרה בהם וקוברים אותם. לא כדאי לתקנם, זה יפגע בפרנסת הסופרים. הינוקא נמנע מלהתבטא בענייני ציבור. גם הוא שמע דברים נוראיים מפי אנשי זק"א. בצר לו מדבר על מלחמת גוג ומגוג בלי לתת תרחישים. גם הוא מחכה למשיח ותפיסתו מעניינת למדי. המשיח הוא המסיח, עתיד לספר את תולדות האדם ולכל אדם תולדות משלו. אתה לא יודע אם הוא מעפיל לדרגתו של ולטר בנימין של ר' נחמן של המשיח עצמו. בעזרת השם בקרוב הכול יסתדר על הצד הטוב ביותר. בינתיים הוא מחבר תפילות במיטב מסורת יהדות המגרב. לא פוצח בשירה אבל מחבר ניגונים על פסנתר חשמלי בלתי נראה, משלב קטעי מוזיקה בדרשות שלו. עם השנים הכיבודים השבחים השתכנע אולי שאלוהים בחר בו להיות לו לפה. אני הקטן השפל מתבייש לעמוד בפניכם, בעודו יושב על כס מלכות מוגבה, רב צעיר מימינו רב קשיש משמאלו, זרי פרחים מכסים את השולחן מסתירים את הפסנתר. איני יודע לומר אם הוא ממולח עניו משועשע או עדות נוספת להתנוונות רוחנית הפוקדת את החברה קדישא. מאחורי קולו הלקוני משעמם אפור רגישותו לא מזויפת מעושה. בשורה התחתונה מתגלה במלא שטחיותו. לא השקפה לא חידושים אפילו לא סיפורי מעשיות מקוריים או מעובדים על דגם סיפורי ר' נחמן אלא הבלי ילד מגודל. ממהר לחזור בכפייתיות בלתי נשלטת למקורות שלו כתקליט שרוט. מדגים עד כמה החברה קדישא הפכה את התורה למגיה גדולה בספרייה האוניברסלית. אמונות בסיסיות כיאה לאמונה צרופה. פרוע בהופעתו מורתע בפרשנותו. בחושיו המחודדים הינוקא פיצח את סוד החברה קדישא, מצלם את ביקורי הגדולים והקטנים אצלו. הרשתות החברתיות הכתירו אותו לאיש לא יודע מה למרות שכל חינו בא לו מהלחנת אפרוריותו, כאילו לא רצה להיות רב מלכתחילה אלא מוזיקאי וכל דרשה מהווה הקדמה לקטע המוזיקלי המסגיר לרוב את חובבנותו תימהוניותו. כאשר קורה לו לשיר לא מבחינים במילים ונוצרת צרימה נוראית בינן לבין ליווין המוזיקלי. כאילו כל ההרפתקה היהודית נידונה להסתיים בצרימה אחת גדולה. הקהל לא עוקב אחרי המילים ולא אחרי הנגינה. לא עברית לא ספניולית לא יידיש לא מרוקאית, בליל קולות וצלילים. רק כאשר הקהל פוצח באני מאמין בביאת המשיח הוא מתעורר איכשהו. אלוהים צורם הינוקא צורם היהודים הפכו למחוללי צרימה עולמית. הכוכב העולה בקרקס הרבני של החברה קדישא לא אומר דבר לא מחדש דבר. כמוהו כשאר עמיתיו. אל תזלזלו בו הוא הוכר על-ידי רבני צרפת המופרכים מדוכאים ביותר עלי אדמות, גם מוכים על-ידי הערבים גם על-ידי האפריקנים. מארגנים לו סיורים בתמורה לנשיקת ידו ואתה לא יודע אם מדובר בנשיקת תחינה או בנשיקת ייאוש. ציפינו למשיח אחד מתרבים המשיחים ואיתם צירי הצרימה הפוקדים את היהודים.

14 Jan 2026 MEMOIRES DE JERUSALEM : UNE CITE-MUSEE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Certains habitent la ville, d'autres sont habités par elle. Les uns le sont en pèlerins permanents, les autres en touristes immuables. On se love en elle, on se lie à elle par un cordon liturgique. Le poète Yehouda Amichaï souligne à sa manière qu'on l'habiterait en destinataire de prophéties :...

12 Jan 2026 JOURNAL DE LA PERPLEXITE : LE POIDS DE KAFKA

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

J’ai d’abord cru que c’était le père. Il avait sa corpulence, sa vigueur, sa détermination. Je ne lui résistais pas, je cédais sous ses pressions. La lutte entre nous se concluait sur son visage par un sourire de triomphe et de désespoir. Comment un homme aussi robuste et roué que...