October 2026

15 Oct 2026 HOMO RIDENS : LE RICTUS DE GOGOL

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Les Russes sont trop emmaillotés pour rire aux éclats, trop pétris de culture pour faire de l'humour sans décocher des piques. Le plus illustre d’entre eux allie la raillerie à la satire, le comique à l'humour. Gogol pousse les traits de ses personnages à la caricature, voire à l'absurde. Dans...

12 Oct 2026 ALBUM DU MONDE : LA BOUTIQUE AUX REVES

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’est peut-être le récit d’une retraite que l’on prendrait plus volontiers dans sa boutique où l’on a connu ses meilleures heures et rencontres que dans un asile où l’on se heurterait à des visages qui disent leur déchéance d’en être là et de ne pas en être là. La boutique...

10 Oct 2026 דבר אחר: חלטורה ללא גבולות

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

מה הם רואים שאיני רואה, מה הם חשים שאיני חש, מה הם צופים שאיני צופה? לא יכול להיות שכה הרבה אנשים מתעקשים להצביע לנתניהו כאילו דבר לא קרה? במישור המדיני, הבטחוני, הציבורי, הכלכלי, החברתי... העולמי. במיוחד אחרי החשיפות הכואבות של אבי גיל. הם כנראה נמשכים משיחית אליו לפי "שרים ומלכים בידי ה'". ככול שהוא משקר, משסה, מפלג הם נדבקים אליו. בעיניהם הוא מעל לטוב ולרע, לאמת ולשקר, לאחריות ולחוסר אחריות. הוא משטה בהם בפעלוליו קושר אותם בנבואותיו. במרוצת 25 שנות כהונתו הוא כה הלעיט אותם בהצהרותיו המהוקצעות בשטיקיו הנלוזים בטריקיו הנפשעים עד שהוא הטמיע את שיטות המאפיה הפולנית-אמריקאית בכל תחומי חיינו. בשירותי הביטחון, הרפואה, התחבורה, המנהל. הוא קיבל מדינה חלוצית, מתלבטת, מתייסרת, הפך אותה למדינה מצורעת הנשלטת על-ידי כללים לפיהם כל דאלים גבר, תפוס ככל יכולתך, הקם נגדך השכם לחסלו. אתה מציע נושא להרצאה על תפקיד היהודים מהזן שלו בליבוי האנטישמיות החדשה – אתה מואשם בשנאה עצמית. אתה מפרסם פוסט על השחתת המידות במשטרים הנשענים על נפוטיזם רב ממדי – אתה מקבל מכתב התרעה מעו"ד המחפש לו אפיק סחיטה. אתה פותח בשיחה עם נהג מונית – הוא ממרר לך את הנסיעה. אתה מעלה השגות בפני פקיד כלשהו – הוא מנופף אותך כאילו היית זבוב המערער על סמכותו. אתה שואל את הרוקח שאלה תמימה על תופעות לוואי של תרופה – הוא מפנה אותך למענה אוטומטי שלא עונה. אתה מבקש לקבוע טור שגרתי בבית חולים – אתה נזרק לרשימות המתנה שאיש, מלבד מקורבים, לא מתחשב בהן. אפילו לחזור אלך כבר לא חוזרים. אחרי ימים, אחרי שבועות. חסידיו השוטים של נתניהו כבר לא חיים בעולם הזה. אחד מקלל את הרמטכ"ל, השני מבקש להעמידו למשפט בהאשמת המרדה, השלישי עוד יציע להרכיב כיתת יורים. אחר מגדף את החטופים ואת קרובי הנרצחים. הם מורעלים, עיניהם סתומות, לא מבינים את יחסי הכוחות. לא בעולם ולא באזור. לא על פני כדור הארץ ולא בשמיים. הם מתבשמים מהצלחת אומה שלא מפסיקה להתניע את עצמה בלי לדעת מה היא רוצה להיות כאשר תהיה ממש חופשית. מדמיינים לעצמם מציאות שלא הייתה מעולם. לא לפני מלחמת יום הכיפורים, לא לפני מלחמת שמחת תורה ולא לפני חטיפת המטוס. לא מדובר במאבק על הדמוקרטיה ולא על ההיגיינה הציבורית. אלא במאבק פנים אשכנזי בעידוד כמה ליצנים מרוקאים האנוסים להסתתר פן ידחו את המצביעים. ישותם המתנחלית גזענית עמלקית חשוכה מתחילה להימאס עליי. אל להם להחרים אותי, אני מחרים את עצמי מהם. כי אם אני יכול לחיות עם הכאב, עם השכול, עם הייסורים, איני יכול לחיות עם הסלידה העצמית שאני חש תחת משטר של מאפיה. נתניהו מחזיק בישראל כבת ערובה של נוכלותו. הוא מפנק בג'ובים את המושחתים ביותר, בפטורים את מעוזי בוחריו, בכספים קואליציוניים את הטפילים מקרב החרדים ואת המטורפים מקרב החרדלים. הוא שובה את ראשי המשק בכל מיני מונופולים שמעשירים את המחזיקים בהם על חשבון הצרכנים המתקשים לסגור את החודש. הוא מתחזק את התעשרות הבנקאים הסוחטים עמלות מהמשכנתאים. הוא משחד קבלנים וחקלאים במכסות ייבוא עבדים מהודו ומתאילנד. הוא קורץ לכוכבי מערכת הבריאות הנהנים ממשטר של כפילות משרות שמאפשר להם להפקיר את החולים השקופים של המערכת הציבורית לטובת לקוחותיהם הפרטיים. הוא כובל את ראשי ההייטק בעזרת הטבות סמויות לעיני השכירים. כל אלה מהווים את הדיפ סטייט האמיתי שמנציח את שלטונו. העבודה הפכה משכבר הימים לחלטורה אחת גדולה שמסתעפת לכל מיני פעילויות צדדיות על גבול הפלילי. אחרי 25 שנה נוצרה פה חברה שלחלק מאזרחיה אין מנוס אלא להזדהות עם מחזיק קולר שחיתותם. העולם אינו אנטישמי – לא אכפת לו כלל מהיהודים לאכזבתם הצורבת – אלא אנטי ישראלי ולא מעט בגלל נתניהו ומוציאי דברו. הוא לא סובל את השתוללות הישות הקיקיונית רעשנית רברבנית, נטולת גבולות נטולת מעצורים, שהפכה את השבת ליום פרעות ומחזיקה את אלוהים כבן ערובה במקום לשחררו לאנושות כולה. נתניהו יכנס להיסטוריה בתור פוליטיקאי הבהלה. אדם בהול המבהיל את סביבתו כדי להכניסה לתבהלה ולהשיג את מבוקשו. חושב בבהילות, פועל בבהילות, מתנהל בבהילות... מכניס את ישראל לתבהלה כרונית. כל אימת שקורה משהו, במקום לקחת אחריות, הוא מתייצב מול המצלמות. בפתח פאב בו נרצחו בליינים על-ידי מחבל, מול כבאיות שלא הצליחו להשתלת על שריפה. הוא מתריע נגד ההסתה, למרות שהוא המסית הראשי; הוא מוקיע את המעלילים, למרות שהוא עולה על כולם. הוא עוטה את פרצופו חמור הסבר, מקמץ את שפתיו, עין מאיימת, עין מוכיחה, ושב להסית נגד השמאל, הערבים... ההולנדים. הוא מכה במילים כבדורבנות, הוא מרביץ הופעת אימים חדשה. הוא לא עומד בהכרזותיו ולא בהבטחותיו. הוא לא הספיק להתאושש מהביטוי chicken shit שהאמריקאים הדביקו לו שהוענק לו תואר של con man לדוגמא. אחרי שהיתל בעולם כולו הוא עבר להתל באלוהים. איני מעז לחשוב מה הוא חושב עליו ועוד פחות מה הוא חושב על כל אלה שמגייסים את שמו לשווא לטובתו. לאחרונה נתניהו אימץ לו מנטרה חדשה. ישראל אינה מחוזרת כבעבר אלא מנודה דחויה מוחרמת עקב מסע אנטישמי אוניברסלי שמצא את גולת הכותרת שלו בהענקת פרס נובל לשלום לנאווי פילאי. הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא המנצח העיקרי על אותו מסע. אדם זחוח, משדר רהב, פסיכופט רב פעלולים והתרוצצויות, תככים ודברי לעג. הוא מתריע נגד רוח הדכדוך שמפיחים כביכול מתנגדיו הפוליטיים. הם משקרים, זורים מילים וגרוע מכל הם לא דוברי... אנגלית. אני חושש, אני מודה, מתוצאות הבחירות. הוא לא יפסיד בכבוד, הוא לא ינצח בכבוד. אפילו טראמפ יעזוב הפעם את הבית הלבן ביותר דיגניטאס ממנו. הוא מאפיונר מדי כדי להעלות על דעתו מה יכולה להיות אלגנטיות פוליטית. מה שלא יעשה הפטריוטים האמיתיים כבר מתמלאים רחמים על המדינה הכביכול חכמה ביותר בעולם שנותנת לפושטק שכונתי גרוטסקי להבהיל אותה כל יום שני וחמישי. האיש כה מפוחלץ, חלול ומופקר עד שביום חזרת המטוס שהיה מתרסק לולא תושיית הטייס ההודי והנוסעים הישראלים, התפנה מכל עיסוק וישב לו כמחולל הנס על כס האימפוטנטיות שלו. לפני שנים בליל העברת התקציב מצא לו זמן לנהל שיחה ברשת החברתית במהלכה קיבל שיחה מאיש משרד החוץ. הוא תבע ממנו לעשות את הכול כדי לברר את סוגיית חילול קברו של... ר' נחמן מברסלב באוקראינה. ב"ידיעות אחרונות" סימה קדמון כתבה עליו שהוא מנותק ואטום לרגשי הציבור. היא כנראה לא הכירה את ציבור בוחריו ולא יכלה להעלות על דעתה שהוא עלה על הרשת רק כדי לביים את השיחה הזאת. קברו של ר' נחמן חשוב לבוחריו יותר מגזירות התקציב, מעוד דו"ח על העוני, מ... בניית מעון חדש לראש הממשלה. הוא אומן ה"עיש" (מילה במרוקאית האומרת להכניס אצבע משולשת בעיניים וקול רעיל באוזניים גם יחד), והסרת משטר העיש דורש להחזיר את המרוקאים שלו למולדת העיש. כל עוד נמל התעופה פתוח ומאפשר ללקוחות כל הבנקים לצאת להתאוורר מהמדינה המחניקה הם יצביעו בעדו כי הם לא מעזים להודות שהם שפוטים שלו. אירועי ה -7 באוקטובר ערערו את הזכות למקלט ביטחוני על חשבון עם אחר והכול ממשיך כאילו דבר לא קרה. במקום לראות את הנולד, להסיר את איום הקריסה השחיטה ההגליה, לחתור בכל מחיר לשלום, אנחנו מתחפרים בימין שהפך מילה נרדפת לנוכלות, לבוקיות או, חמור יותר, לנבלות משיחית. הכול התערער ובמקום לשנות ראש אנחנו דופקים אותו נגד קירות וכיפות שאנחנו לא מפסיקים לחזק באיומים, בחיסולים, בתפילות... ברוק אמריקאי מהוקצע. ללא שלום לא תהיה תקומה לישראל. הפרטנרים שלנו לשלום נרקבים בבתי הכלא של בן גביר, אנחנו נרקבים בעוצמה היהודית שלו. קצה נפשי מהגרעין האיראני. הוא לא מאיים עליי יותר מהגרעין הצפון קוראני או הפקיסטני. הגרעין לא קבור באיראן אלא בפחדים שנתניהו נטע בנו. אנחנו מתבוססים בדרשות נקמה נגד עמלק בעוד עמלק קיים בעיקר בסיוטינו. אנחנו כבר לא יהודים. חלקם הושמדו באושוויץ, חלקם נטרפה עליהם דתם, חלקם נדחקו לגלות גלותם, פסולי בחירה משוללי השגחה. אלא ישראלים חופשיים המעוניינים לרשום פרק חדש במורשת עתיקה שידעה הכחשות תהפוכות תמורות. הערבים מוכנים לשלום – ברובם; אנחנו כמהים לשלום – ברובנו. אבל טרם התאוששנו מהשואה ואנחנו ממשיכים לנהל את המרד בגטו וורשה. לפעמים מתגנב בליבי החשד שהכול היה שקר. העוצמה הצבאית. התושייה הישראלית. המוח היהודי. מעצמת ההייטק. תכונת תל אביב. הלאום היהודי. אחדות העם. ערבות הדדית. ורק טראומת השואה אמיתית. מסתבר שמאחורי הנס מסתתרת חלטורה או להפך. הזוועה של 7 באוקטובר הייתה צפויה מכל הבחינות. כמו מלחמת יום הכיפורים. כמו הפלישה הבאה ליישובים בעמק חפר, בערבה, בבקעה, בנגב. יושב לצידנו ובקרבנו עם שלא רוצה לשכוח שהוא עם. חטיפת המטוס לא הייתה צפויה. אבל היא תחזור על עצמה בשינוי אדרת. רק נס מעולם לא חוזר על עצמו.