March 2020

25 Mar 2020 BILLET D’AILLEURS : UNE VISITE INTEMPESTIVE

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

Qui êtes-vous ? – Vous ne me reconnaissez pas ? – Malheureusement, je n’ai jamais su distinguer entre les mendiants, les rabbins et les membres de la Société mortuaire. – Je suis Corona. – Je ne vous attendais pas là. – Personne ne m’attend là où il me trouve. –...

23 Mar 2020 BILLET D’AILLEURS : SUR-POPULATION ET SUR-CONSOMMATION

Posted in EMID Blog by Ami Bouganim

C’est déroutant, c’est désastreux. Toute cette débâcle, toute cette mobilisation. Cette redistribution des cartes dont on ne sait ce qu’elle va donner. Ces mœurs décomposées, ces prières intériorisées, ces relations déroutées. Les modes de consultation médicale, celles d’enseignement à distance. Les déchirantes questions d’éthique médicale. La vulnérabilité de l’homme, ses...

21 Mar 2020 חדשות סבוניה: מכירת סבון

Posted in EMID Blog by אמי בוגנים

הוא שש אלי קרב נגד אויב בלתי נראה. מרבה בדימויים צבאיים. הוא לא עושה שימוש פוליטי בקורונה יותר משעשה שימוש פוליטי באיראן. הכול אצלו פוליטי. הוא נושם פוליטי, הוא מדבר פוליטי, הוא חושב פוליטי. הכול אצלו משרת את צרכיו ואת האינטרסים האישיים שלו. הוא לוקה בסטייה פוליטית ואני חושש שהוא הדביק בה פלחים רחבים באוכלוסיית סבוניה, הן בקרב חסידיו הן בקרב שונאיו. בבואו לעודד אותנו לשטוף ידיים בסבון הפליא להזכיר: "בצבא היו אומרים עלי שאני סבון, אני אומר לכם אני סבון." לא אדוני ראש הממשלה, אנחנו הסבון שלך. זה מעל לעשר שנים שאנחנו משמשים לך סבון כדי לנקות את ידיך. שמיר אמר עליו פעם שהוא אומן התבהלה. הוא זורע תבהלה, הוא פועל מתוך תבהלה. הוא נעשה עם השנים המבהיל הלאומי ושנות שלטונו יירשמו כתקופת התבהלה בתולדות ישראל. זה כנראה יותר חזק ממנו. גם כאשר הוא נפרע מקולו האסוני ומנסה להרגיע, הוא חוזר מהר לסורו: "הסיוט לפנינו". עכשיו שאני מקבל אותו כל ערב, אני נכנע, הוא ראשון לכל שאר המנהיגים בעולם – מה, אתם לא רואים? וסבוניה מקדימה את כל המדינות בעולם – מה, אתם לא יודעים? משמיים הוא קיבל את תפקיד חייו. לחנך אותנו להשתמש בטישו, לשמור מרחק... להתעטש במרפק. תודות לקשרים שלו בעולם – מי בכלל מתחשב בו? – הוא משיג את כל מה שחסר לנו והכול חסר לנו. אפילו מסכות, אפילו מטושים. תעניקו לו כבר את הארכה שהוא מבקש. הדמוקרטיה לא קורסת בגללו אלא בגלל הקורונה. הוא לא יעקוב אחרי האזרחים – לא אכפת לו ממש מהם, מעולם לא היה אכפת לו, הוא לא ימוטט את המוסדות – חסרים לו היצר הטוטליטרי של אדלשטיין ויצר הראווה של אוחנה. הקורונה יותר חזק ממנו, ממני ומכל הדואגים לזכויות ולחירויות הפרט בימים טרופים אלה. בקונסטלציה פוליטית מסוימת אפשר אפילו לנטרל אותו ואותם. רק תוציאו מהם את משרד המשפטים, משרד הבריאות והביטוח הלאומי. כל שאר המשרדים – חוץ, חינוך, פנים, אוצר, תקשורת – אבד עליהם הכלח או שלא יהיו שמישים בארבע השנים הבאות. אם סדרי עולם הולכים להשתנות על אחת כמה וכמה סדרי ממשל. * איני מצליח לעכל את הצרימה המשוועת בין דיווחי התקשורת למציאות. מבעד לחלון אפשר לראות אימהות דוחפות עגלות, צעירים רצים, פועלים מרצפים את המדרכה ואף מכינים את הערוגות לקראת האביב. כאילו לא מאמינים בכל תסריטי האימה שהפרשנים, בין אם רופאים בין אם פוליטיקאים, לא מפסיקים להפריח לאוויר רווי קורונה. כאילו מכסים על מחדליהם, כאילו עדיף להתבדות מאשר לצאת מגוחכים, כאילו האפוקליפסה שוב מכה בנו. מלבד בודדים, לא התפללנו לנס, רק ביקשנו לחלות בחוכמה. ואם נגזר עלנו להיות בין הקורבנות – למות חכמים. במקום זה הלעיטו אותנו עד שהשתקנו את התקשורת ואת הפרסומאים שמיהרו להתאים את עצמם לקורונה כדי למכור לנו אנושיות עם מזרחי-טפחות, רפואה עם שח"ל ותחרותיות בין קופות חולים בעזרת כל מיני אפליקציות שמייתרות את... הרופאים. ההמונים מבינים את מה שהרשויות והתקשורת לא מבינות, שבתבהלה הכללית, בניצוחו של נתניהו, לא נותר להם אלא להשלים עם המצב. כי הרי אפילו להתפלל במניין נאסר עליהם...